אמן עם הצלחה בקנה מידה,
ומיליון אנשים אומרים שהוא נגע בהם בלב,
בטעות הוא עשה מהפכות,
כולם אומרים שהוא ה.

בטח הוא אלוף בתכסיסים,
וכל חייו יושב בבית וצוחק,
על הבורות וחוסר של הקהל,
מתכונן לכתוב את השיר הבא.

נולד בצפון אמריקה הקפואה,
היה ילד שרודף אחרי עלים ברוח,
תפס טרמפים, דרומה בכביש 61,
לניו יורק, דרך כמה מקומות.

ניגן בבארים, גילה אותו מפיק,
לקח אותו לאולפן והפיק לו דיסק,
אחרי שניים כבר היה מפורסם,
אחרי חמש נחשב לאיש העמוק בעולם.

אחרי עשר חשבו שהוא נעלם,
איפה האיש שהוא היה פעם,
ההוא שעשה מהפכות ודיבר על שלום,
איפה הוא היום.

מי זה שהוציא את הדיסקים האלה,
השביעי ומה שאחריו,
למה הוא לא כותב כמו פעם,
אולי הלכה לו ההשראה.

באותם ימים הוא גידל משפחה,
שלושה ילדים בעיירה וודסטוק באחוזה,
עשה תאונת אופנוע קטלנית,
והחליט, ששלושה שנים הוא לא יפיק תקליט.

אחרי שלושה שנים הפיק תקליט חדש,
ואהבו אותו כל כך,
אבל אחרי כמה תקליטים נוספים,
הקהל חשב שהוא שוב שוכח איך כותבים.

והמעגל הזה חזר במשך חמישים שנה,
היום הוא כבר גדול,
לנחש מי הוא אתם בטח יכולים,
ואם לא, זה סתם אחלה סיפור.

אבל מה שמעניין, זה שכולם,
שואלים למה הוא בכלל התכוון,
מעולם לא היה שיר שאמרו,
אה, ברור שזה מדבר על זה.

ואם מישהו חשב משהו על משהו,
וראיין את האמן,
הוא קיבל מפיו תשובה אחרת לגמרי,
ושוב לא הבין במה מדובר.

אמן הערפל אני קורא לו,
האמן שיודע להפוך כלום לענן,
איך הענן הזה לא נישא ברוח, אני לא יודע,
מה יש מאחוריו.
אני ממשיך להקשיב.