מאיר אמוזיג / להסתכל בשכל |
בקוצו של יוד
ללקט טיפות אחרונות של מים חיים
ניצוצות צפונות בשברי חרסים
מבליחות לפתע נעלמות
כזוהר הרקיע בלילות ירח
המשתקף בגלי הים
עולים לקראתו ברצון
ושוב נשברים לרסיסים על החוף
מותירים מאחור שובל של אורות נעלמים בחול.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|