17.9.20

יש איש, בחור צעיר בשם דניאל ויצמן, אחלה גבר, ממש סבבה, איש
ערכי שעובד כמנהל מוצר בחברה קטנה. כולם אוהבים את דניאל
ויצמן, הוא באמת על הכיפאק.
הוא משלם את החשבונות בזמן, חבר טוב ובקשר עם המשפחה שלו.
דניאל נשוי לאשתו גלי, גלי רוזנפלד-ויצמן.
גלי גם היא אישה בגילו, אישה ממש סבבה, ערכית ונחמדה לסובביה.
גלי עובדת סוציאלית בשירות הפסיכולוגי החינוכי שבמקום מגוריה.
עובדת מסורה ומתמידה בעלת משכורת נאה.
לאחות של אבא שלי גלי, אסנת, היה עבר קודם באותו מקום ומאז
קודמה והתקדמה בקריירה שלה- הפכה להיות המנכלית בפועל של
השפ"חים בארץ ולכן היא הצליחה ליצור שוויון כלכלי עבור אותם
עובדים סוציאליים ונגזר מכך שגלי ישנה כאשר שתי עיניה עצומות.

דניאל וגלי מצפים לילד ראשון. הם מתרגשים מאוד, חיכו לרגע הזה
הרבה זמן, היה להם קצת בעיות בדרך אבל אחרי כמה חודשים גלי
נכנסה להריון.
כעת היא באמצע חודש שמיני והם כבר מכינים את הבית.
יש להם חדר מיועד לילדם.
הם החליטו שהן לא רוצים לדעת את מין העובר בבדיקות המקדימות
ואיך אומרים, להיות מופתעים בלידה.
דניאל וגלי לא מאמינים ב"ורוד לבת וכחול לבן" ולכן רצו לבחור
צבע שנחשב ניטרלי בעיניהם, ירוק או צהוב.
הם דסקסו בחודש הזה איזה צבע הם רוצים.
לבסוף קבעו כי יקנו צהוב בננה ולאחר מכן ידביקו מדבקות קיר
ושלל קישוטים נוספים.
ביום שישי ילך דניאל לאיקאה לרכוש את הצבע.
יום שישי הגיע ודניאל קם בתשע וחצי בבוקר, התארגן, אכל, התלבש
ונסע לאיקאה וכשהגיע לסניף הקרוב גילה שהחנות סגורה.