המכללה ואני 23.3.18
המכללה היא חלק גדול ממה שנותן לי טעם בחיים בשנים האחרונות.
מאז שהפכתי לגימלאית.
  זה התחיל בכך, שמצאתי את עצמי בפנסיה, בגיל שבו אמי עבדה
עדיין במה שהיתה מסוגלת לו. בקיבוץ היית עובד מ'צאת החמה עד
צאת הנשמה'- כלומר כל עוד יכולת, גם לעת זקנה, והרבה פעמים עד
שאתה מת. לא היתה פרישה רשמית מעבודה. כך היה בדור של אמי, וגם
בדור שלי עד לפני שנים מספר.
  בקבוץ שלי החליטו בשלב מסוים שנשים מעל גיל 60 וגברים אולי
שנתיים עד 5 יותר, יכולים להפסיק לעבוד אלא אם כן מקום העבודה
שלהם דורש שימשיכו לעבוד, והם מעוניינים בכך.
  כשהייתי בגיל 64 וחצי, שינו את כל מערך העבודה במטבח-חדר
אוכל, היכן שעבדתי, בגלל ירידה גדולה בכמות האוכלים, והשאירו
רק 2-3 עובדים. הוותיקות נפלטו כולן מהעבודה, כדי לפנות מקום
למספר צעירות שמחויבות לעבוד-אנו כבר לא, אף שרצינו...
  בשנה הראשונה הסתובבתי קצת, חיפשתי למצוא מקום חלופי, פניתי
אפילו לפרדס, לרפת, לנוי, (את המחסן צמצמו למינימום, בבתי
ילדים-אף פעם לא אהבתי לעבוד. מזכירות-לא היתה לי הכשרה. בפרדס
נאמר לי שאני לא שווה לתאילנדי מבחינת מהירות הקטיף, כך שאקבל
אולי 23 שקל ליום עבודה. הרבה פחות מתאילנדי... ברפת - שהמקום
שמור לצעירי הקבוץ אחרי צבא שעובדים שם כדי לאסוף כסף לטיול
חו''ל, ותמיד יש יותר ביקוש מאשר היצע של עובדים צעירים בני
הקיבוץ. בנוי-הרופא אסר עלי לעבוד בשמש. בקיצור אין לך מה לחפש
כאן עבודה.)
  המון כסף כדי 'לבלות בטיולי חו''ל' אין ולא היה לנו. אולי
לטיול אחד בשנה.
  כך שנסעתי הרבה לילדים, הסתובבתי בתל-אביב, במוזיאונים. אצל
חברים ומשפחה, גם במועדון הקשישים כשהיתה פעילות מושכת-הופעה,
הרצאה מעניינת.
  שם פגשתי במכיר שאמר לי: כפנסיונר-אני לומד. זה מה שאני
עושה עכשיו. וזה כיף...
  איפה?
  במכללה כמובן.
  איך הגעת לשם? איך בכלל התחלת?
  פשוט, אחרי שביררתי מה לומדים- ויש רשימה של כל הקורסים בכל
המכללה לפי ימים ושעות, אבל הכל!!!  יהדות, אגדות חז'ל,
האיסלם, הנצרות, יוון הקדומה, קורסים לכתיבה ולכתיבה אקדמית,
הסטוריה, פוליטיקה, מוזיקה, כזו ואחרת, אמנות, גרפיקה, אנימציה
, קולנוע, תולדות האמנות, תולדות הקולנוע הישראלי (אותי מאד
משך...) ועוד ועוד ועוד, מ7 בבוקר עד 9-10 בלילה!!!
נכנסתי לכיתה-כבר היה די קרוב לסוף השנה לקורס זה, שנראה לי
מעניין לפי שמו. התיישבתי ו...פשוט
  !!!!ואללה!
  כן, זאב צחור (אז ראש המכללה וקיבוצניק כמונו) סיכם עם
המכללה שוותיקי האיזור יכולים ללכת כשומעים חפשיים-כמובן אם
אין התנגדות של המרצה, לקורסים.
...זה רעיון! קפצתי על המציאה.
  החלטתי שאנסה. תמיד רציתי ללמוד באוניברסיטה ולא העזתי - זה
נראה לי מין מקדש מודרני שרק בני אלים מצליחים להגיע אליו,
שאנשים מאד חכמים לומדים בו. שדרישות הסף שלו יעצרו אותי עקב
כך שבקבוץ מעולם לא עשינו בגרות ובלי זה...לא יקבלו. בטוח.
ולהשיג בגרות ייקח שנים,  אבל עכשיו...אנסה. אני- ואוניברסיטה!
חלום חיי! עכשיו, לעת זקנה! לעולם לא מאוחר!
  'אז איך אני מחליטה לאן ללכת, איך להתחיל?'
 ' הנה. תראי, בבניין מס' 5, האודיטורים, על קיר הכניסה יש
רשימה של כל הקורסים שיש בספיר. שעה, יום, מרצה, שם
הקורס...בדקי מה מעניין אותך ו...תיכנסי לשיעור!'
  וזה מה שעשיתי. כבר עבר חצי הסמסטר, אבל אני מצאתי 3 קורסים
שנראו, על פי שמם, מעניינים מאד. אחד-על הבדואים-השכנים הלא
מוכרים שלנו, שני על ספרות ועוד אחד שנקרא הגביע והחרב
  החלק הקשה ביותר עבורי, למען האמת, היה להחליט! פשוט ככה,
להכנס לכיתה (אל תדאגי, לא יאכלו אותך, אמר לי האיש. פשוט
תחליטי ו...)
 נכנסתי לכיתה לאחר שהסטודנטים הנחו אותי במה שנראה לי כמעט
מבוך בלתי עביר בין המבנים והכיתות (והפך אחר כך לשגור ופשוט
עבורי), ראיתי מקום בערך באמצע הכיתה- (כבר לא שומעת מספיק טוב
כדי לשבת אחורה, ולהתחבא...) ושאלתי אם אפשר לשבת. משיכת
כתפיים. התישבתי בחיל ורעדה. בתחילה סקרו אותי הצעירים במבט של
כמה שניות, ואז התחיל השיעור. כשמרצה אחד שאל אותי בחביבות מי
אני עניתי שאני רוצה להתחיל ללמוד בשנה הבאה, ורוצה לבדוק על
מה מדובר ומה יתאים לי. המרצה חייך אלי ואמר בהצלחה, ובזה
הסתימה השיחה אתי והתחיל השיעור.
  החומר היה מרתק בעיני. הייתי מגיעה הביתה נפעמת ומלאת
התרגשות וחוויות. הכל היה מעניין!
  בעצם, למה שאני לא אלמד ממש? כלומר, ללמוד לתואר, ולא קורס
פה קורס שם. מסודר, עם עבודות וציונים. כמו שצריך! ננסה פעם
אחת בחיים לעשות מה שאני כל כך רציתי,  מנעורי, ולא העזתי...
  כשנגמרה השנה, החלטתי לעשות צעדים אמיתיים לשם כך. ביררתי
במכללה כמה זה עולה. הותיקים שהסתובבו כאן, וגם בקיבוץ, מי
שהיה לו קשר למכללה אמר לי שעכשיו בכלל יש הנחה עד כדי שלושה
רבעים  בעלות הלימודים. כלומר לבני גילנו מקלים מאד להתקבל
ללימודים, מבחינת מחיר, כיון שרבים מוותיקי האיזור לא למדו
מעולם מעל התיכון. היתה החלטה לתת צ'אנס אחרון להשיג השכלה
גבוהה. חוץ מזה, זה כל כך זול עכשיו...החלק הזה דווקא התברר
כלא לגמרי נכון. ה'מבצע' עבור סטודנטים מבוגרים הסתיים כבר,
בשנה שעברה. החלטתי שאברר בקיבוץ אם מגיע לי ללמוד. התברר לי
שיש החלטה ישנה, שלכל חבר מגיע להשלים תואר ראשון על חשבון
הקיבוץ. בגלל  הקושי הכלכלי הנוכחי של הקיבוץ ובמידה  ויירשמו
הרבה סטודנטים צעירים מהקיבוץ לשנת הלימודים הבאה היתה אפשרות
שלא יאשרו (אין תקציב...), וגם כיוון שכפנסיונרית כבר לא תהיה
תוצאה מעשית מלימודי;  זה היה קצת מרתיע, אבל החלטתי שאתחיל
ב'קטן' כך שאף אם הכל נופל עלי זה לא כל כך יקר,שלא אוכל לעמוד
בכך. למזלי באותה שנה נרשמו בקיבוץ מעט מאד סטודנטים, ולבסוף
הקיבוץ אישר לי לימודים בלי בעיות; מלבד  זה התברר שאותה שנה
ראשונה, בגלל הקסאמים, שולם על ידי הסוכנות היהודית עוד סכום -
מילגה - לכל סטודנט שגר באיזור בזמן לימודיו. זה כלל אפילו
אותי, הסטודנטית בת ה-60 פלוס,  ועדיין היתה הנחה לסטודנטים
מבוגרים מהאיזור.  
  חלק נוסף בעייתי היה הגישה לאינטרנט ומחשבים. לא להאמין אבל
ממש פחדתי לגעת במחשב עד שהתחלתי ללמוד. המכשיר היה מפחיד מאד.
אבל התברר לי שבלי זה לא אוכל כלל ללמוד. כל הלימודים בנויים
על עבודה אינטרנטית, מאמרים באינטרנט, התכתבות עם המורים
באינטרנט. למזלי, ידעתי לכתוב במכונת כתיבה מאז הצבא, כך שהחלק
הבעייתי היה פשוט איך להפעיל את המחשב, איך לכתוב עבודה ולשמור
אותה; למשל פעם אחת כתבתי חמישה וחצי עמודים של עבודה, ובטעות
מחקתי אותה. חשבתי שאין לי ברירה וכתבתי מחדש; רק היום אני
יודעת שיכולתי פשוט להעלות אותה מחדש אם הייתי כותבת 'קובץ'
והדבר הראשון שהיה מופיע היה כל מה שכתבתי בעבודה האבודה...
 שאלת השימוש במחשב הכריחה אותי, בספריה, היכן שישנה שורת
מחשבים לשימוש הסטודנטים, ושם עשיתי את ה'שיעורים', לשאול כל
מי שהיה בסביבה, סטודנטים צעירים וחמודים, וגם הספרנים, שעזרו
ברצון, מה הצעד הבא ומה לעשות עכשיו ו...החבר'ה היו חביבים
להפליא, ולא היתה פעם שלא היתה לי עזרה. מעולם לא קרה שלבקשתי
הסטודנט לא קם, ניגש אלי, והראה לי מה לעשות. כמובן שכל מילה
והוראה נרשמה על ידי על פתק. יש לי מגירה שלמה של הפתקים הללו
שהיום נראים לי ממש מגוחכים-איזה שאלות בסיסיות שאלתי! אבל זה
היה הכרח המציאות.   ספק אם, אלמלא למדתי במכללה, הייתי משתלטת
על הנושא אי פעם! ולחשוב מה שהייתי מפסידה!
הקורס הראשון שמאד הרשים אותי בשנתי הראשונה היה כאמור הגביע
והחרב,  ובו גיליתי שכנראה לא תמיד היו הגברים האדונים והנשים
שפחות. בתורכיה מצאו שרידים רבים לכך שהנשים-אלות, אמהות, היו
במעמד הרבה יותר גבוה מהגברים שלהן. זה היה לפני כ6000 שנה,
ונמצאו מלא צלמיות נשיות שם, כנראה סוג של השבעה או אלות
לפולחן או כיוצא בזה. זה היה בימים שהממלכה עדיין היתה חקלאית,
לעיר הקדומה לא היו חומות. היכולת של הנקבות להביא חיים לעולם
הפך אותן כנראה ל'בוראות' וייחס להן משהו אלוהי. סגדו להן, הן
קיבלו יחס מועדף. אחר כך באו הברברים מהמדבר עם שלטון הכח
הגברי והחרבות, כבשו, בזזו רצחו,  אנסו, השתלטו וחיסלו את
הממלכות המשגשגות הראשונות והחקלאיות ולא מוקפות בחומות האלה
בשלטון נשים, ומאז ועד היום בכח השתלטו על העולם. והכל מגובה
בממצאים הסטוריים שראינו צילומיהם-למשל הצלמיות. זה היה מדהים
בעיני.  ומאז ועד היום, כמעט בכל התרבויות, הכח הגברי הוא
השולט והקובע.
לא כל הסטודנטים אהבו את הגישה המאד פמיניסטית של המרצה,
שכנראה אמרה כמה דברים שעצבנו את הדתיים שבסטודנטים- האמת היא
שבעיקר המוסלמים שבהם שדבריה היו לא פעם מזלזלים כלפי כל
אלוהות והיו חילול קודש בעיניהם. היו מחאות קולניות לדבריה
הנועזים גם בכיתה עצמה. מרצה זו סולקה אחר סוף השנה מהמכללה עד
כמה שהבנתי בגלל הלשון הלא מצונזרת שלה. כי תמיד היה משוב בסוף
סמסטר על המרצים ואוי למי שהסטודנטים לא אהבו.( אם לא היתה לו
קביעות- ול90 אחוז-להבנתי-מהמרצים לא היתה,) כך טענה הרכילות
של אז. לא אוכל לאשר או להכחיש אם זו האמת.
קורס נוסף מאותם 3 בסמסטר הראשון היה על חיי הבדואים. המרצה
היתה בחורה קטנה, בהירה, מבוגרת ולא נשואה שבילתה ממש בין
הבדואים-והבדואיות בשבטים הנידחים בהן השתמרו המסורות הקדומות
8 שנים מחייה!  היא הכירה את מנהגי הנישואין של אז, הנוהג שבין
נשים וגברים-למשל שבחורה שווה כאדם מעט מאד עד נישואיה, ועד אז
היא נדרשת לעשות כל עבודה בלי להתלונן. כשהיא רועה אסור לאיש
לגעת בה גם אם אין איש בסביבה והבדואים מכבדים את החוק הלא
כתוב הזה. גבר ששכב עם נערה כזו-בדרך כלל דינה מוות  ולא תמיד
דינו אבל עליו להרחיק לנצח מביתו.
הנערה מקבלת מבעלה וגם ממשפחתה עזים,  זהב, ובזה מתחילה לצבור
רכוש וכח. העזים שלה הן בעדר נפרד מזה של המשפחה-את שניהם היא
מנהלת,  לעולם אסור לה להראות באסיפת הגברים באוהל השבט, לנשים
יש אזור נפרד ומוסתר באוהל, הרקמות שונות לנשואה ולרווקה,
נשואין הם בעצם אמצעי ליצירת קשר בין משפחות ולכן מאד נהוג
לעשות 'החלפות-אני אקח את בתך ואתה את בתי. זה שאני מבוגר או
אפילו זקן לא חשוב...העוצמה שבחורה צוברת מתבטאת בהיותה אם של
גברים וככזו יש לה המון יוקרה. לעומתה הגבר, שהיה בעל
נכסים-עזים, גמלים רבים, מוסר חלק מעדרו-שהוא רכושו העיקרי-לכל
בן שנישא, וכך בסוף נשאר דווקא בזקנתו כמעט ללא כח ורכוש.
איני בטוחה כלל שכיום עדיין נהוגים כל המנהגים ההם ואחרים- כבר
עברו כמעט 20 שנה מאז שהתחלתי ללמוד והמון שינויים חלו בחיי
הבדואים.
גם המרצה הזו כנראה עצבנה חלק מהתלמידים -דווקא היהודים שבהם
שכן מעולם לא היתה מרוצה מתשובת סטודנט. בשנה שלאחר מכן לא
ראיתיה עוד, אך בכל זאת שמחתי שהשתתפתי בקורס המעניין מאד
הזה.
התאהבתי באנימציה! מתה על זה. הלכתי לפחות ל-2 קורסים כאלה.
הקולנוע הישראלי היה מושך עבורי בצורה בלתי רגילה. השתתפתי
במספר קורסים עליו. נתקלתי שם בסרטים ישנים-ראשית הקולנוע הזה,
שנעשו עבור המגבית או סרטים 'מטעם' שחשובים בעיקר בגלל העניין
ההסטורי-וגם הצילומים האוטנטיים שהשתמרו בהם מכל מיני מקומות
בארץ. קורס על אורי זוהר, ועל דרום אמריקה וסרטיה, ועל סרטים
מהמזרח, למשל סרטים איראניים נפלאים ומיוחדים,והמזרח כפי
שמשתקף בעיני המערב, סרטי מסע 'נפשי' אנושי,ו...
היו קורסים על ההסטוריה של המערב, כלומר יוון ורומי אך דרך חיי
היומיום המאד שונים משלנו-ומעמד האשה והגבר שם, שהרי אנחנו
מכירים מיתולוגיות, אך חיי היומיום של התקופות העתיקות ההן
-קשה מאד לשער איך התנהלו. לדוגמה-לכל בן במשפחה עירונית טובה
היה מחנך-חונך- וזה כלל גם מגע מיני עם הילד!!! לנשים
נשואות-גם בספרטה-היה אסור לצאת מהבית. למדתי גם בקורסים על
חיי היוםיום בימי הביניים ואחריהם, למעמד הנשים הנחות-לפי
רשימות שנמצאו, לעתים לפי רישומים רשמיים של העיר-מי נולד, מי
מת ולמה, היכן, ועל כך שנשים לא השאירו כמעט עקבות בהסטוריה
הכתובה מהסיבה הפשוטה שרובן לא למדו כלל קרוא וכתוב. לימודים
מסודרים התחילו בעיקר בסוף המאה ה19.אבל אז נפוצו יותר ויותר
גם בתי ספר בכל המערב-מה שכמעט לא היה קודם לכן. למדו קודם
בבתי ספר של יום א, כלומר בחסות הכנסיה, מעט.
שירה, ספרות וכתיבה, פילוסופיה-היתה חובה על אף שאיני אוהבת אך
בכל זאת היה מאלף. הקלאסיקה של הספרות-מאדאם בובארי, אנה
קרנינה, סיפורים של סופרים ניצולי השואה, מוזיקה של עדות ישראל
מפי מומחה. השלמתי אנגלית לצורך תואר ראשון-כיוון שבקיבוץ לא
ניתנה לזה חשיבות גדולה בזמנו ונאלצתי לקחת קורס חיזוק. גם
קורסים על בעלי חיים, קורס על מוזיקה לסרטים -וגם נסענו לשמוע
את האופרה טוראנדוט בתל-אביב-דבר שבעצמי ספק אם הייתי עושה.
המון המון קורסים. שירה. אפילו 2 קורסים בשירה היהודית ימי
הזוהר בספרד, טרם הכיבוש הנוצרי . ואיך כתבו מוזיקה לפני היות
התוים של היום? כי לא היו תוים עד תקופה מאד מאוחרת בהסטוריה.
  אחרי שגמרתי את התואר הראשון (גאה עד השמיים, כמובן) המשכתי
פשוט להכנס-על סמך ההסכם ההוא עם זאב צחור ז''ל, להגיע לספיר
ולשמוע הרצאות מקסימות. וגם סרטים. וגם למשוך את בעלי ז''ל
לשם, והוא נהנה מאד מהעניין, למעשה, לשנינו זו הפכה לתקופה של
חיים חדשים ומרתקים, במקום חיים  ש'מושכים עד שמתים...' כולל
הצטרפות עם הכיתה והמרצה לסיור במוזיאון זה ואחר. מצאתי תוכן
נפלא לשנים המאוחרות של חיי וגם של בעלי.
קורס מרתק במיוחד היה בעיני בעצם סדנה שבה השתתפו בדואים,
סטודנטים רוסים ורוסיות, ישראלים, בת שדרות כבת 40 שגרה היום
בקיבוץ אבל זוכרת את ילדותה והקונפליקטים עם הקיבוצים השכנים
וייצגה משהו באמצע. היה מעניין במיוחד, כיוון שאנשים-על ידי
הנחיה לא שיפוטית של הסדנה-העלו תכנים קשים ודעות קדומות,
נוצרו קבוצות במסגרת הסדנה שיכלו לאהוד או לדחות אחרים -אחר כך
כל קבוצה סיפרה מדוע קיבלה-או דחתה-אדם מסוים. קונפליקטים בין
הבנים הבדואים והבנות-היה פשוט מדהים לגלות כמה כאב, טינה, פחד
וזכרונות ילדות קשים נשאו  רוב המשתתפים. ועל אף ההרגשה
הבסיסית שיש מעין 'הובלה' לכיוון של המתח בארץ בין המזרחיים
והמערביים, בסדנה עצמה, בין המשתתפים, כלל לא הוכח שזה נכון.
התגלו קונפליקטים אחרים. קורס מרתק בעיני-קיבוצניקית שלא חשופה
לכלל הקבוצות  בישראל.
כאחת שמצלמת ומציירת, הכנסתי מהזמן שביליתי במכללה ל'במה חדשה'
וליוטיוב,
החל בתמונות שצולמו במסגרת השנים במכללה-למשל סיור במוזיאון תל
אביב, באר שבע, מוזיאון הארץ, סיור לימודי במסגרת לימודי
ארכיטקטורה, בבניינים חשובים אדריכלית ומשמעותיים-בבאר שבע-
http://stage.co.il/Stories/537364719
http://stage.co.il/Stories/537364735                        
                       סיור עם המורה לאדריכלות בבאר שבע
http://stage.co.il/Stories/537363900                אפנה
סטודנטיאלית בספיר
ויכוח עם מרצה שלי על דברים היסטוריים שלדעתי עוותו:
http://stage.co.il/Stories/537388000
ולמרצה אחר: http://stage.co.il/Stories/537339585
וכן הכנסתי סרטים ליוטיוב.  שעניינם מכללת-ספיר,
למשל הספריה לפני ששינו אותה:            
https://www.youtube.com/watch?v=mIYGlIKiCxs
למשל הסרט שבני עשה בספיר במסגרת לימודי קולנוע:  בסרט הגמר
הזה-מפלסים 73 הכניס את אביו ואמו ועוד מספר נשי הקיבוץ
לתמונות מסוימות.
https://www.youtube.com/watch?v=TAkd9T98XjA&t=508s
להלן עוד סרטים ביוטיוב, מספיר:
תנועה צהובה במכללת ספיר
https://www.youtube.com/watch?v=2oimzzzREk8
חתולים ב'ספיר'
cats in 'SAPIR'  
https://www.youtube.com/watch?v=BbbAzZNOQIQ
שלמה טולדו מופיע אצל חגית רפל באירוע 'היגוד', ספיר, קורס 'עד
עצם היום הזה'.
https://www.youtube.com/watch?v=iaiUXBI98qA&t=1s
למשל  חתונה בדואית בספיר-לקירוב לבבות.     in 'Sapir'- a
Beduin marriage
https://www.youtube.com/watch?v=5sVAIBguSis&t=10s
תערוכת יחיד בספיר ליוצרת בדואית:        
https://www.youtube.com/watch?v=iZDReH5ZayI&t=112s
הכרתי את המרצה הנהדרת אלינוער ברקת שלימדה אותי נפלאות על
הגניזה הקהירית וישבתי בעיניים פעורות לרווחה למשמע ההווי של
אז,900 שנים קודם לזמננו, שהחוקרים לומדים מכל התעודות
האמיתיות מחיי היום יום במאה ה11, כולל איך למשל נראתה אז
קהיר, צוואות-גם של נשים, פדיון שבויים, פניה בש.ת. כלומר
שאלות ותשובות לחכמי בבל מקהיר וערים אחרות בן ישבו יהודים
בעניינים לא ברורים הלכתית,                                  
https://www.youtube.com/watch?v=NFrH4BIDW1A&t=16s
והמון סרטונים על פסטיבל קולנוע דרום שהיום בעקבות הקורונה
שונתה מתכונתו. שנה אחרי שנה צילמתי. הנצחתי.
https://www.youtube.com/watch?v=qRJXnXn-VM&t=393s
https://www.youtube.com/watch?v=HYIHKLSJdHY&t=1663s
https://www.youtube.com/watch?v=XX2RpXkz-3U&t=8s
https://www.youtube.com/watch?v=WoM-CvVOrbA&t=666s
בעלי שיחק בסרטי סטודנטים בספיר. הנה 'בחזה נפוח:  
https://www.youtube.com/watch?v=srldNR1MXOk&t=136s
ובעוד אחד-אמון:                                  
https://www.youtube.com/watch?v=25a5uYmKgeQ&t=77s
ואפילו ההפסקות המוזיקליות החמודות והאכילה במסעדות הקמפוס עם
המון סטודנטים צעירים-כיף!
https://www.youtube.com/watch?v=ME3XmzGwIS4&t=9s
תערוכת עיצוב בספיר:                          
https://www.youtube.com/watch?v=F02GVFuGGBQ
אחלמה ושני פרץ בקורס 'היגוד' מקסימות!  
https://www.youtube.com/watch?v=gdpp2v24hwM&t=21s      
שיך סלאם בספיר:                                        
https://www.youtube.com/watch?v=ZpGXkxa3v-U&t=10s
ריקודי בטן-בספיר!!! (לא הצלחתי למצוא את הסרט כדי לשים כאן את
הקישור)
אהרלה כהן בן שדרות המקסים על עיירות הפיתוח-מאד מעניין. הוא
בא משם.  
https://www.youtube.com/watch?v=CEEGIF4IgZU&t=1766s
ספיר של יוםיום:                                        
https://www.youtube.com/watch?v=LCmJe6ZhGw&t=590s          
     ובה רואים אנשים, תלמידים וגם מרצים בפעילות בחוצות,
בכיתות,   במסדרונות ובדשאים ופנים, פנים של סטודנטים שכבר
מזמן גמרו ללמוד...
במסגרת כתיבה יוצרת הוכרחתי לכתוב-נטיה שיש לי מאז ומתמיד ולא
פיתחתי. הוצאתי מתוכי סיפורים נחמדים וגם קשים, אפילו את סיפור
נעורי חסרי המנוח והמסובכים-שאח'כ היו לספר דיגיטלי:    
https://www.youtube.com/watch?v=BQNrWYAnoik&t=20s          
   פה נקרא על ידי אחיינית חמודה קטע ממנו
ועוד לא דיברתי על האושר שבלמידת חמרים מרחיבי דעת כגון אלו.
הרגשתי כל זמן היותי במכללה כאילו אני נושמת אויר פסגות. כאילו
הגשמתי משהו נפלא שכל חיי חיכיתי לו  
כל הקטעים הללו, ורבים אחרים, נכתבו או צולמו במשך הזמן בו
ביליתי במכללת ספיר . המכללה היא קטנה יחסית מבחינת ההיקף,
נעים ללמוד בה, אבל גדלה כל הזמן, בדשאיה, בכיתותיה, בהפסקות
בין שיעורים, ביליתי במנזה, עם ובלי ידידים שרכשתי שם לזמן קצר
או ארוך, הכנתי שיעורים עם צעירים ממני בשנים רבות, בחדרי
ובספריית המכללה, ואפילו בבית פרטי של סטודנטית עם עוד כמה
סטודנטים בסיעור מוחות, נהניתי מההפסקות האמנותיות שנערכות שם
בצהריים לעתים די קרובות, וגם צילמתי כל הזמן, אפילו בכיתות
כשהתרחשו דברים ייחודיים: למשל אירוע ההיגד , התרחשות מיוחדת
ומהנה של מעין הצגה של המשתתפים בקורס הזה.-חלק מזה מובא כאן.

וכמובן שצילמתי באירועים השנתיים של פסטיבל סטים שמגמת קולנוע
מקיימת כל שנה, למשך 5 ימים מקסימים, בשדרות, בסינמטק. בפתיחה
באים כל המי ומי הישראלים-בדרך כלל ביום הראשון, לעת ערב,
לסרטים ישראליים חדשים שמוצגים לראשונה. בצהריים הפסקה
מוזיקלית בכיכר המוצלת וטעימה במרכזי אוכל מאולתרים, וגם בערב
התרחשות מוזיקלית שמושכת המון סטודנטים ותושבי-וילדי-שדרות.
הסרטים נמשכים עד 1 בלילה ומוצגים סרטי בוגרים, סרטים של
יוצרים זרים וחשובים,
גם ספרים בהם נאספו מיטב הסיפורים של הכותבים הצעירים בקורס
קולנוע נמכרים כאן בחוץ.
שלא לדבר על אנשים מעניינים ואפילו חברות אמיתית של
שתינו-סטודנטיות מבוגרות שיצרנו קשר חברי אמיתי בין המשפחות.

המכללה העשירה אותי במידה שלא תתואר. בלעדיה ...לא יכולה לשער
איך היו חיי לאורך כה הרבה שנים. ממליצה לכל מי שיכול...