טמיר כהנא / לא כותב |
פתאום אמרת.
ולא רציתי לומר לך
שאת צודקת,
אני מפחד
ממה שיספרו לי
המילים.
הרי רק לפעמים,
רק לפעמים
בשתיקה שבין סימני הפיסוק שלך,
"חבק אותי"
צוחקות עינייך.
פתאום
את מתערסלת בראשי
בקו מסולסל
כמו חיבוק מעורטל
מעבר למילים.
אחרי הכל
ככה זה -
קשה לי לכתוב
תשוקה פעורה
כמו זוג שפתיים
לנשיקה שלא תבוא.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|