[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אורן הס
/
אוליט

אני עדיין מפחד לכתוב.
אני נושא את תחושת הכישלון מראש עוד בטרם ניסיתי. ברור לי
שאינני טוב מספיק בשביל לכתוב, בשביל להיות יכול להביע משהו
שיש לו מקום בעולם. להיות יותר משוליה.
ינקתי את הכישלונות עוד מחדרי הלידה לחדרי הבתים הראשונים.
החדר שמעבר לדלת הוא החדר החשוך אליו מתנקזים כל הכישלונות, כך
אני יודע לזהות את ריחם המעופש מראש. אפי מורגל בו ומחפש אותו
מתוך אינסטינקט.
עדיין אני לא יודע בדיוק מה הדמויות האלו שעולות מבקשות. את
הילד הקטן הזה שמפחד ללכת שוב לסבתא אני בעיקר רוצה לחבק. הוא
קטן ואהיב כל כך ואפשר לראות את הבלורית שלו ואת העיניים
החולמות, הסקרניות, עיני הדבש הבוטחות, עיני הטייס הצמא
למרחבים ולשחקים. הוא יודע שיש סערה בדרך והוא כמה להיות זה
שמנווט בה. שולט בתנועה. מנצח על שלל הנגנים.
וזוהי עדין רק פתיחה חלושה שמחפשת את הדו שלה, סורקת אחר גוון
הקול שיבטא את הסערה שעומדת בפתח.
אבל אין לו תמיכה משמעותית, גם זה ברור. הוא מגדל בתוכו, בשכבה
אחרת של זהות, נער כועס, נער שזעמו יוצא אל השמיים ואל הגלים
הנשברים. נער שאכזבותיו הן גלימה שחורה שמכסה אותו ומבשרת על
קדרות עתידו. מואדי'ב הוא נביא ללא עוקבים. הוא נע כנגד הרוחות
אבל בלי שתהיה לו אמונה שיכול להיות משהו אחר בשבילו. הוא מטיף
לשמים את בדידותו וכעסו הבוער ואיננו רוצה אוזן כרויה
לסיפוריו.
הוא אוהב מתוך ייאוש עמוק מהחיים, מנסה להבקיע דרך ליצור מגע,
לחפש ליטוף- שורשים שיוכלו להזין אותו כי משהו מאוד עמוק תמיד
נשאר ללא הזנה.
'כמו אוליט קטן מנסה להבקיע דרך האדמה הרכה אל האור. לבד בסופה
הגדולה שלקחה את כל אבות המשפחה באלימות נוראה והשאירה אותו
מרוסק ומחורר. לבד. עם חבורה קטנה שמסביבו שאינה יכולה להניע
את עצמה ולמצוא דרכים אל פני האדמה. הכול חשוך מתחת. וקור
קדמוני שמפלח את העור ומתפשט דרך כל האיברים. מצמרר.
הכל אבד, הוא אומר לעצמו. ואין סיכוי לשום דבר אחר. משתבלל אל
קונכיתו ונאנח  קלושות'
לילה אחד אוספים הנער וחבר קרוב שבלולים ומתעללים בהם.
האלימות של הנער תמיד מפתיעה באיכותה הטהורה, כמו הייתה הרבה
מעבר לאכזריות. שילוב של סקרנות ושל דחף אדיר לעבר המוות.
אבל מואדי'ב הוא לא אחד שיביע רגשות. הוא סגור מדי מהעולם.
הולך ברחובות בלילה לבד בלי שתהיה לו שפה עם העולם. עטוף
בגלימות ושמיכות צועד במהירות ובחשש בתוך העולם של עירו הקטנה,
תמיד לעבר הים. נושא את מילותיו הכבדות בכיסי מכנסיו במבט
עיניים קודר ונורא. הוא אינו מאמין בצחוק ואין לו קרן שמש אחת
בעולמו שתזרח עליו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"הדשא של השכן
ירוק"




מתוך 1001
פתגמים מקוצרים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/9/20 6:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורן הס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה