זה היה יכול להיות סיפור אהבה
אבל במקום זה סיפור על להבה
שבערה מהר מדי ודעכה

בעולם כל כך קר
מנסים להתחמם מכל מה שאפשר
ובחורף כזה ארוך, של שנים
הכל מתרוקן מבפנים

אשליות צצות ובאות מכל מקום
כל ניצוץ הוא תקווה
כל מבט הוא חלום
אבל הלב לבד בסופו של כל יום

וכשהלהבה קופאת ולא נשאר כלום
ואפילו התקווה כבר לא מוצאת מקום
אתה מבין שלבד זה מה שנשאר
ומשלים עם כך שאתה מיותר

אבל אז מגיע הטוויסט בעלילה
אתה פתאום מגלה עוד להבה
וזו לא סתם אחת רגילה
זו כזו שיש איתה סיכוי לאהבה

וכששתי להבות נפגשות הן גדלות
מתאחדות לאחת וחזק הן בוערות
מאירות למרחקים ורק מתחזקות
ואת הקרח והבדידות הן ביחד שורפות

אבל כמו כל טוויסט טוב
אתה מהר מאוד מגלה
שכשאתה חושב שאתה מתחיל לאהוב
איך אתה את עצמך משלה

כי להבה שבוערת בכזו עוצמה
לא יכול לבעור ללא חומר בערה
שום דבר לא יכול להתקיים מאוויר
גם לא הלהבה שחשבת שאתה מכיר

האור מפנה את מקומו בחזרה לחושך
התקווה מתפוגגת כלא הייתה
אתה חוזר להתרגל לאותה בדידות קרה
ונזכר שהכאב לא עובר - הוא רק משנה צורה

זה היה יכול להיות סיפור על אהבה
ולמרות שמפתה לחשוב אחרת
הגיע הזמן לאטום את הלב
כי הלהבה כבר מזמן לא בוערת