הדייט עם ענת הסתיים בערך בשעה שתיים עשרה. היא אמרה שהיא
צריכה לחזור לדירה ושאין טעם שאני אלווה אותה כי היא גרה ממש
פה מעבר לפינה. לא נעלבתי או משהו, דווקא נראה לי שהיא נהנתה,
אז אמרתי לה לילה טוב ופניתי לרחוב יפו. הלכתי לכיוון ההפוך
מהשוק בדרך לתחנה המרכזית. פתאום הרגשתי שמישהו פוצץ לי את
הראש ואז הכל היה שחור. זה נמשך קצת זמן, לפחות ככה אני מניח
כי לי זה הרגיש כמו שניות. קמתי בחדר זר, כמו בסרטים,  מואר רק
במנורה אחת צהובה כמו האלה של פעם שפולטות כמויות חום לא
סבירות. זה הרגיש כאילו מישהו עיצב את החדר שייראה מפחיד יותר
ממה שהוא באמת.
כשהתאפסתי על עצמי ראיתי שמישהו קשר לי את הידיים לכיסא  וגם
הרגליים היו קשורות אחת לשנייה. לא איזה קשר מיוחד, סתם מישהו
שניסה להשתמש בכל החבל שהיה לו. מאחורה שמעתי קול עדין אבל
קשוח, הוא סימן לי שהוא יודע שקמתי ותיכף הוא יתפנה אליי, אין
צורך להציק. זה דווקא קצת הרגיע אותי.
המשכתי לבחון את החדר הצפוף והחנוק. לא היו שם דברים מעניינים
במיוחד אז עברתי לדמיין את החוטף שלי. כשהבחור סוף סוף החליט
לבוא ולדבר איתי הוא היה פחות או יותר מה שציפיתי. בחור רזה,
נראה רגוע, כאילו הסיטואציה נורמלית לגמרי. היה לו שיער קצת
ארוך, כמו של זמר בלהקת בנים.
"אני אליוט" הוא אמר עם אותו קול עדין ממקודם. "כמו שאתה בטח
רואה חטפתי אותך. אבל אל תדאג, אני לא רוצה לפגוע בך או משהו.
רק צריך כסף".
"אין מצב שקוראים לך אליוט" השבתי. "אבל זה אחלה שם".
אליוט צחק. "טוב ברור שלא קוראים לי אליוט, אבל אני לא אגלה לך
איך קוראים לי. זה בערך החוק הכי בסיסי כשחוטפים מישהו".
"כן, אני מבין". "אז איך אני יכול לעזור לך אליוט?".
"אני אשמח לטלפון של מישהו מהמשפחה. אפילו כתובת מייל או
משהו". "תבחר בן משפחה או חבר שלדעתך ישלמו".
"וכמה הם צריכים לשלם בעבורי אם אפשר לשאול?".
"או... זה בדיוק העניין. אני לא יודע איך לתמחר אותך. אולי
אצטרך קצת עזרה. תספר לי קצת על עצמך, אולי אפילו תציע סכום".
"טוב אז אני חייב לומר שחטפת את האדם הלא נכון. גם אם למשפחה
שלי היה הרבה כסף, אני פשוט לא שווה את זה. אני רווק, בן עשרים
ותשע, היום יצאתי לדייט פעם ראשונה כבר איזה שנתיים אז היא
בטוח לא תמהר לשלם לך. אני עובד בתור שליח במסעדה במרכז העיר".
עצרתי לשנייה ואז המשכתי, "כמה אני שווה לפי החישוב שלך?".
"תראה, אני מודה שהפעם לא יצא מזה כסף גדול. אם היית הייטקיסט,
או רופא, או לפחות נשוי אז היינו מדברים על קצת יותר. אבל אל
תרגיש רע, אפשר לתת גם עליך מחיר. אתה לא נראה טיפוס מגעיל או
משהו, ישלמו עליך".
"תודה אליוט" אמרתי ובאמת הרגשתי שמחה מוזרה, היה נחמד לא
להיות מוצע בהנחה. "אז מה גזר הדין? אני מת לדעת".
"ההורים לא עשירים נכון?".
"לא, ממש לא עשירים. אבל סכום קטן- בינוני, אני בטוח שהם ישימו
משהו".
אליוט עמד קצת, נראה כאילו הוא מחשב בראש. "אתה יודע. נראה לי
ששלושים אלף זה מחיר סבבה בשבילך".
"כמה נתנו לך על הבנאדם הקודם שחטפת?".
"זו השוואה רעה, היא הייתה סטודנטית למשפטים, בחורה יפה מבית
טוב".
"נו, כמה?".
"מאתיים חמישים...".
"פאק אחי, אמרת שלא תשים עליי מחיר עלוב".
"תגיד, אתה בכלל רוצה שייקחו אותך בחזרה?" אליוט השיב. "אני
יכול לדרוש מאה אלף, אבל אתה אמרת בעצמך להיות צנוע. אף אחד לא
ייקח אותך במחיר מופרז".
"אני הכי זול מכל החברה שחטפת?".
"אתה מכניס לעצמך דברים מיותרים לראש".
"תענה. אני רוצה לדעת".
"לא. אתה השני הכי זול. הבחור הכי זול באמת לא היה שווה כלום,
לקחתי עליו חמש וחצי וגם את זה בקושי שילמו".
"מתוך כמה?".
"כמה חטפתי?".
"כן".
"שבעה".
"אני מבין. טוב, לפחות אני לא הכי זול".
"תרשום את המספר של אחד ההורים. נקווה שלא ייקח הרבה זמן ותהיה
בבית תוך יום- יומיים".
רשמתי את המספר, וההורים שלי באמת הגיבו מהר. הם לא פנו
למשטרה, בדיוק כמו שאליוט אמר להם לעשות. הם העבירו את הכסף
בלי בעיות מיוחדות, רק שמחו שהחוטף נתן מחיר הגיוני. אף אחד לא
רוצה לדעת שחטפו את הילד שלו ואז עוד תמחרו אותו במחיר שלא
נותן אופציה אמיתית לקנות אותו בחזרה.
יומיים אחרי כל האירוע יצאתי לחופשי. אני אפילו לא כועס על
אליוט או משהו כזה, מבחינתי זאת הייתה חוויה מעשירה. אנשים
הולכים בעולם ולא יודעים כמה הם שווים. אני קיבלתי הערכה מבעל
מקצוע. אני יכול להיות מאוכזב ואפילו פגוע, אבל אני הולך עם תג
מחיר צמוד ויודע מה הערך שלי.
בדייט הבא עם ענת חשבתי אם לספר לה על כל האירוע והחלטתי שלא.
היא נראית כמו אחד הטיפוסים שיכריחו אותי ללכת למשטרה, ואין לי
כוח לזה עכשיו. במקום זה ישבתי וניסיתי להעריך כמה אליוט היה
מבקש על ענת וזה עשה אותי קצת מבסוט. לא כל יום בחור של שלושים
אלף מקבל צ'אנס להיות עם מישהי של מאה חמישים אלף.