אייל בודד ומיוחד כמו כולם,
ניצב מעל חומת הגן
המשקיפה אל המרק הקדמוני.
כמו המפטי אסור לו באיסור כלאיים ליפול פנימה.
זה איסור חזק, טאבו של ממש שעונשו שלושים ותשע.

אך זה לא מונע ממנו לקפוץ ראש,
ולהתחיל תגובת שרשרת בלתי רצונית,
שבסופה קופים משועממים
עוברים ללכת על שתיים.

וזה עדיין משעמם
אז ממציאים אלים ומואסים בהם.

וזה עדיין משעמם
אז ממציאים את אלוהים האחד והיחיד רב חסד ואמת.

וזה עדיין משעמם
אז ממציאים חוקים והלכות כחול אשר על שפת התהום.

וזה עדיין משעמם וגם לא עוצר את ההתפתחות הבלתי נמנעת לעבר
המסע בזמן
אז מרוב שעמום מוחלט

חוזרים לאותו הרגע ממש,
עם שוט מעור חזיר,
ומצליפים ללא רחם באייל המסוכן,
עוד לפני שעבר עבירה

ועכשיו כל זה לא קרה, נמנע.
שמור נשמרה קדושת ההלכה.
אמנם לעולם לא נוכל לשמוע את קולו המזוויע של שליח האל
מצטט הלכה שלא קיימת מפיו של אל שלא נוצר
אך זה מחיר פעוט לשלם
עבור שמירת מצוות בלב שלם.