הוא השתגע.
הוא היה סגור יותר מדי זמן בבית,
והוא השתגע.
הוא הרס את הבית שלו
וטען שהוא לא זוכר שעשה זאת.
זה עורר תמיהה,
חשבו שהשתגע.
ואכן בצדק הוא השתגע,
אף-אחד לא היה מצליח לשמור על שפיות
במציאות החיים בה הוא חי.
בכלל צריך להודות שלא הזיק לעצמו,
התאבד או חתך את עצמו.
באו הרבה מומחים לנסות לעזור לו,
אבל אף-אחד מהם לא נתן לו סיבה טובה לצאת מהבית.
לצאת מהבית זה כמו ערפד אל השמש,
כמו האוויר רעיל, כמו אור השמש מזיק,
כמו הוא הופך לאבן כשהוא מביט אחורה אל ביתו,
כמו הוא מתנתק מ-חבל הטבור שקושר אותו אל החיים.
כשהוא יוצא אל החושך
רוח קרירה
אותו מלטפת
אבל אין חמצן
הוא מאוד פוחד
שהוא ישתגע
כל מציאות שהיא, לא טובה עבורו,
כל עוד היא בעולם הזה
העיניים שלו יבשות
אבל הוא בוכה
דמעות הלב מזילות
כאב קבוע ומתמשך
אף-אחד לא שואל מה שלומו
אף-אחד לא מתעניין בו
לאף-אחד לא אכפת ממנו,
לאף-אחד לא אכפת גם אם ימות
העסקים חזרו לסדרם,
כמו כלום,
בסוף השבעה של אימא שלו
אבא שלו הציק לו
הוא כמעט קפץ מהחלון
כמו שקורה להרבה אנשים
שמציקים להם אחרי השבעה כשהם כואבים
הוא לא קפץ
כי החלון היה קטן
וזה סיבך את הקפיצה המהירה החוצה
קומה רביעית
מוות בטוח אחרי אשפוז ממושך
אפילו בני דודים ודודות,
כבר תפרו לו תכניות
זדוניות
להרוויח לעצמם כסף
רגע אחרי שאימא שלו מתה
אחד ניסה למכור לו טלוויזיה,
וכשביקשו ממנו לקרוא למישהו לתיקונים -
הוא קיזז במרמה "דמי תיווך" לעצמו
אפילו חד לו חידה,
כשהוא באבל
משפחה של מטומטמים וברברים יש לאימא שלו
לא התייחסו אליה ולא עזרו לה כל חייה,
נזכרו בה רק כשהייתה מתה
והמשפחה מצד אבא לא ינוקו
הם משפחה של פסיכופתים
כל הסבים והסבתות משני הצדדים היו בסדר
איך יצאו להם צאצאים כאלה?
אחד אהבל ניסה לפרוץ את הדלת,
כדי להחזיר כביסה
כמו מטומטם הוא בעט בדלת בכל כוחו,
חושב שהוא בסרט פעולה
הדלת לא זזה,
רק העצמות שלו היו זקוקות לטיפול
הרס את הרגל שלו, הברך וכל האגן.
