3.6.20
השמחה היא כמו סניץ' הזהב עבורי.
קטנה וחומקת מבין אצבעותיי.
בעולמי אני האנטגוניסט שתמיד מפסיד,
שמטאטא את כל הבלאגן בסוף
והפרוטגוניסט הוא הדיכאון
שכובש את הכל
וזוכה לתשואות ועיטורי קרב
ועוד איזה קרב...
ממש, נחלתי מפלה תבוסתנית,
הרי אין לי כוחות מולו,
הוא מכושף ואפל, משחק מלוכלך
ואני? אני מוגלגית גרועה שאפסה כוחות.
אקספרליאמוס כל ראשון וחמישי
יגון ודאבון משתלטים בשקט חרישי
הם לא יוצאים לסופש, לקחת הפסקה
אדרבה, קדברה, עוד מכה ועוד מכה
וולדמורט, מאלפוי'ס, אמברידג' יקירה
מועדון אנטגוניזם, מצטרפת חדשה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.