בוקר אחד התעוררו תושבי העיר
וגילו שכל הדשא החוויר.
משטחים של ירוק מבהיק
נצצו עכשיו בלבן מעיק.
זה נראה לא אמיתי, כאילו כפיל
אותו הדשא נטול כלורופיל.

ההמון היה כה סוער ונרגש
עד שאריה ראש העיר למשרתו חשש
כי כל שינוי מהמצב הרגיל
בסוף את כסאו יכול להפיל.
כדי להימנע מכל צעד טיפשי
הוא לשטח שלח את הגנן הראשי.

אדון סנאי גנן מדופלם
עבר בין המדשאות כולם.
הוא בדק וחפר ומישש
ולבסוף בשעה רבע לשש
הוא שב לשולחו ובפיו הבשורה
זה אסון, כך אמר, ממש נורא.

ראש העיר התיישב חיוור
והגנן הסנאי התחיל לתאר
איך חיפש ברצינות ואהבה
מדוע שיער הדשא הפך שיבה.
ולבסוף פסק: אדוני, מסקנתי עכשיו
שאת הירוק מהדשא מישהו גנב.

ראש העיר הבין שבעניין כה חמור
יש לקרוא לכוחות השיטור.
אז אליו למשרד הוא הזמין מיד
את השוטר הנפוח קרפד.
השוטר הקשיב והבטיח לשוב
אחרי שימצא את הירוק הגנוב.

יצאו בלשים לרחרח לבדוק
בכיסי אנשים חיפשו עמוק
צעדו ברחובות
שאלו שאלות
במסווה בלי מדים
חיפשו טיפוסים חשודים.

למחרת בשעת צוהריים
בשוק שתחת כיפת השמיים
שם בפינת הרחובות ערד ובאר שבע
הם ראו חשוד מוכר פחיות צבע.
הוא צעק "צבע" בקול עמוק
והחשוב, שהיה לו רק ירוק.

מיד הטיפוס בכבלים נכבל
הצבע הועמס על אופניים עם סבל
ובשיירה ממש לא קצרה
הלכו כולם לתחנת משטרה.
העצור נחקר בתא עם חריר
בידי לא אחר מראש העיר.

מסתבר שהיה זה קופיק
ואת הירוק מהדשא למד להפיק.
נזק סביבתי לא עניין אותו כלל
העיקר מבחינתו זה לעשות רווח קל.
כדי שהמקרה ישמש דוגמא ומופת
הובא הגנב מיד בפני השופט.

ותיק הוא כבוד השופט פשוש
וכבר לא מתרשם מכיפה על הראש.
ראשית הוא שלח את קופיק המחוויר
את הצבע לדשא מיד להחזיר.
אחר כך עיין היטב בספר של חוק
ושלח את הגנב לבית סוהר רחוק.

מרוב שנים שבילה מאחורי סורגים
שכח קופיק איך גונבים מצומח צבעים.
לכן אפשר לומר בביטחון שלם
שצבע קיים יותר לא ייעלם.
חוץ ממקרה של טירון (כמוני) שניסה
להפעיל פעם אחת מכונת כביסה.