יצא לכם אי פעם לחשוב על כמה אוטובוס מזכיר את גלגל החיים?
אמנם באופן מאוד מטאפורי כן? אבל מזכיר.
אם לא יצא לכם, ברשותכם, אשמח לשתף בתיאוריה טיפה מצחיקה שצצה
לה במוחי בזמן הנסיעה.
המסע של האוטובוס מתחיל בנקודה א׳ ומסתיים בנקודה ב׳. ממש כמו
החיים.
במהלך הדרך אתה נתקל בעליות, ירידות, צפצופים שלפעמים צורמים
לך באוזן, בפקקים ובפסי האטה.
כל מושב מדמה חיים של אדם, כל נוסע שעולה מתיישב לו במקומו,
״מתרווח״. תחילה, אתה תופס לך את הפינה השקטה שלך, עד שכך
פתאום בלי ששמת לב בכלל, האוטובוס מתמלא לו, מושב אחר מושב.

בכל אוטובוס יש לפחות כיסא אחד ״נגוע״, כיסא מקולל, כיסא שאף
אחד לא רוצה לשבת בו.
מצחיק נכון? מצחיק כמה שזה דומה לחיינו. אף אחד לא רוצה לחיות
חיים עלובים, מלוכלכים, אף בנאדם לא מעוניין לשבת על איזה
מסטיק לעוס או על כיסא מושב שבור. וככל שהמסלול מתקדם, אנשים
מתחלפים, עולים ויורדים. ממש משחק כיסאות מוזיקלי.
אתה עולה בתחנה הראשונה שלך, ״מבלה״ לך ומעביר את הזמן בנסיעה
הקצרה, עד שככה לפתע פתאום, הגעת לתחנה האחרונה שלך, התחנה שבה
הגיע הזמן שלך לרדת ולפנות את מקומך. ולאחר שירדת, תפס את
הכיסא אדם חדש, גם הוא בתחנתו הראשונה והנה ככה שוב לפתע
פתאום, הגיע גם הוא לתחנתו האחרונה.