New Stage - Go To Main Page


כשהלכתי דרך הכיכר
שמעתי כל כך הרבה אנחות.
החדשות בדיוק הגיעו לכולם -
נשארו לנו חמש שנים לחיות.
שדרן החדשות אמר בעצב
שכדור הארץ כמעט ומת.
בכה כל כך הרבה וידעתי
שהוא אומר את האמת.

שמעתי טלפונים, אופרות, מנגינות שאהבתי,
ראיתי ילדים, צעצועים, תכניות שזכרתי,
הראש שלי כאב כמו מחסן
שנגמר בו המקום
ואני רציתי לדחוס בו עוד,
לדחוס בו הכל.
את כל האנשים השמנים והרזים,
את כל האנשים הנמוכים והגבוהים.
את כל מי שיש לו אנשים,
את כל מי שאין לו אנשים.
אף פעם לא חשבתי שאצטרך כל כך הרבה אנשים.

מישהי בערך בגיל שלי איבדה את זה
והכתה כמה ילדים.
אם לא היו עוצרים אותה
היא הייתה הורגת אותם, באלוהים.
חייל עם יד שבורה בהה
בגלגלים של איזו מכונית.
שוטר נישק את הרגל של מטיף
וזה גרם לקוויר להקיא.

ואני ראיתי אותך בגלידרייה,
שותה בכוס גבוהה מילקשייק קר,
חייכת ונופפת, את בשלך,
לא חושב שידעת שאת בשיר הזה בכלל.

היה קר וגשום והרגשתי כמו שחקן
וחשבתי על ההורים, רציתי לחזור להיות מוגן,
לפרצוף שלך, למראה שלך,
לצורת הדיבור,
בואי נתנשק,
את יפה כל כך,
בואי נצא לטיול.

יש לנו חמש שנים,
איך זה קרה?
חמש שנים,
איזו הפתעה.
חמש שנים,
כואב לי הראש,
חמש שנים,
בואי נברח מפה!
חמש שנים.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 27/4/20 5:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עופר דורון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה