מתחיל מנגינה בשקט, בהתחלה לא נשמע
אין כלום מלבד רחובות ברזל ובטון
אישה על אופניים חוצה את הגשר,
ונשפכת עם האופן לתוך מורד רחוב המגורים
חצרות קטנות, גני משחקים מאולתרים
כמה מכוניות מאובקות, ילדים עם חלומות,
אבל כרגע אין להם כמעט כלום
לפעמים קצת מים עושים טוב על הלב
והמנגינה הולכת וגוברת,
והיא עוד תגבר, אבל זה יהיה מדוד ומחושב
לא באופן מעשי, אלא באופן של לא לאבד את הראש
מתוך הברזלים של כריית הפחם והברזל,
ומתוך התנורים הבוערים של הליבון,
הם יוצאים מחייכים, זה זמן לצאת
כי יש חלומות ויש סיבה לצאת מהמכרות
אל רחובות נקיים ממכוניות מזוהמות
וזר פרחים ביד וגם פרח בודד לאות תודה. |
