כל אחד מאיתנו עובר תקופות בחיים,
יש יפות ויש קשות - רצופות בייסורים.
בלי ירוק יותר ירוק תמיד אצל השכן,
בכל אחד קיים הרצון להתמסכן.
אלוקים מקנה כלים בדרכים מסתוריות,
שולח את החיים - ללטף ולהכות.

התסכול, הלחצים, הכאב ביום בהיר,
הדמעות, העצבים, המלחמה עם האוויר.
חוסר התקווה כשהגוף כבר מותש,
חוסר האונים לקום בבוקר לאותו סיוט מחדש.
מסתכל לחיים בלבן של העין,
מבין שהם פשוט שמים עליי זין.
הכמיהה להשתחרר - לפרוש כנפיים ולברוח,
מעצמי, מהחיים כי כבר לא נותר בי כוח.
העירפול, הטישטוש, המזור שבבריחה,
הדיכאון כשהמציאות נותנת בוקס להזכרה.

"תלחם אחי!" - "בשבילך זה קליל"
לא מבינים שהקרב לא הוגן בעליל.
החיים משקל כבד ואני משקל נוצה,
האגרוף הבא זו כבר התעללות בגופה.
לא מסוגל להמשיך, תשו כוחותיי,
להלחם עם החיים טיפה גדול עליי.
אוסף כוחות משום מקום, קם על הרגליים,
היריב שולח קומבינציה, אני נאבק עם השיניים.
עוד סיבוב עבר והחיים מרוצים,
אני כולי דם והם רק מתחממים.
החברים המומים, לא מבינים מה קרה,
ללוחם שהייתי - שביתו היה הזירה.

הנה מתחיל סיבוב חדש, המאמן התייאש,
"תחסל אותו בעדינות" - ליריב הוא לוחש.
10 שניות ואני כבר על הריצפה,
על סף עילפון, אולי אפילו סף מיתה.
יורק את הדם, מרגיש פשוט מושפל,
ופתאום קולט פרצוף מוכר מתבונן מהקהל.
פנים של אמא לא יכולות לשקר,
ועיניה מתחננות "הישאר בני, הישאר".
מסיט מעט את העיניים ומבחין באחי,
עם כרוז ביד "בשבילי אתה הכי!"
אט אט מחלחלת לליבי ההבנה,
יש על מה להלחם! יש בשביל מה!

במאמץ אדיר אני דוחף את הריצפה,
יורק את הדם ומוחה את הזיעה.
היריב לא מבין שהוא יכול לטעות,
לא מתעסקים עם אנשים בעלי סיבה לחיות!
לואוקיק מימין ולואוקיק משמאל,
והחברים מתעוררים "אתה יכול! אתה יכול!"
החיים אומנם קשוחים, אבל מתעייפים מהר,
לא רגילים להלחם במי שלא מוותר.
כל הכאב, הסבל, התסכול והדמעות,
מתנקזים לאגרוף מדויק לצלעות.
והנה תם לו הסיבוב האחרון,
אומנם סבלתי קשות אך יש לי ניצחון.

ניצחון על החיים, ניצחון על עצמי,
ניצחון מתוק, ניצחון אמיתי.
זרעתי בליבי תקווה עד הקרב הבא,
עד שתקופת הקרבות תסתיים בהצלחה!