חגית דקר / לפעמים |
לפעמים מרגישה שלא אוכל עוד לחכות
לפעמים אתה בא ורק בנגיעה
מזכיר לי שוב כמה אני פגיעה
יורדת על ברכיי ומתחננת
תן לי ממך עכשיו ללכת
כי לא אוכל עוד למצוא כוחות
לשבת בלילה לבד ולך לחכות
כשיורד הלילה נכנסת למיטה קרה
ליד הכרית שרק לך היא שמורה
ושוב הדמעות זולגות ומרטיבות הכל
מחכות שאדלג מעל המכשול
יורדת על ברכיי ומתחננת
תן לי ממך עכשיו ללכת
כי לא אוכל עוד למצוא כוחות
לשבת בלילה לבד ולך לחכות
אני יודעת שיעברו השנים מהר
ורק זכרון רחוק ממך ישאר
אבל עכשיו כאן לבד כל כך קשה
אני מחכה שאת הצעד כבר תעשה
יורדת על ברכיי ומתחננת
תן לי ממך עכשיו ללכת
כי לא אוכל עוד למצוא כוחות
לשבת בלילה לבד ולך לחכות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|