אסנת אינציגר-אלון / ביכורי עתים |
געגועים לבית,
לילדות אובדת במבוך
הזמנים.
לקיצים חמים מנשוא
בהם חשפתי גופי לקרני השמש
ולא עייפתי.
לפירות העונה,
ועימם זיכרונות משווקים הומים.
לאהבות ראשונות עם טל על השפתיים.
יוקדות בערב הומות לחנים.
געגועים לבית הוריי מחזירים בי
זיכרונות אבודים של מסורת
ומשחקי ילדות, שלא נס ליחם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|