מתי בפעם האחרונה מישהו נתן לך פרח,
ליטף לך את הלחי, החזיק לך את היד?
מתי בפעם האחרונה מישהו דאג לך
ועשה משהו שהוא רק לך?
מתי בפעם האחורנה מישהו הסתכל בך במבט המאוהב ההוא?
היה עדין איתך, חיבק אותך את החיבוק המגונן
אמר לך שהכל יהיה בסדר
שהוא שלך?
מעמידות פנים שאנחנו כאלה חזקות
בלתי שבירות
עוצמתיות
גדולות
וחזקות
גם כשזה לא כל כך נכון ברגע
ולפעמים בשביל עתיד פחות כואב
אנחנו מוותרות על כל החום והתחושה של להיות בבית
כי רגעים תמיד חולפים, לא?
ואת צריכה תחושה של בטחון
ושל אמת אחת, קטנה, בלתי נתנת לערעור.
זה מטלטל אותך
את מאבדת את הבאלאנס
כולך רועדת מבפנים
את מרגישה שכל מה שהיה בך
נשאב ממך
עובר אליו
את מנסה לשלוט בזה
ונאחזת בכל חוט
מושכת את זה פנימה
כדי שבשום סיכוי שבעולם
לא ישים לב הוא
אבל למי את משקרת
ובשביל מה בכלל
איזה עיוות של מציאות פשוטה
נתת לו להוביל מספיק
אבל הוא סתם עמד לו במקום.
וכמה קל היה לך
אם רק היית רוצה
להשתחרר
אם רק... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.