מנתק משמעות,
אוחז בה,
גורר אותה אחרי לתוך הרכב,
לא מכיר את הדרך,
אבל יודע לאן,
יודע שצריך להגיע.

עוצר בלילות בשולי הדרך,
היא שוכבת במושב האחורי.

ופתאום אני מאבד אחיזה,
משחרר מעצור אחרון,
אוסף את עצמי לזעם עצום.

יוצא החוצה,
"מה אתה רוצה ממני?"
פורץ גבולות,
"מה אתה רוצה ממני?"
מניף מוט ומכה בשמשת הרכב,
"מה אתה רוצה ממני?"
מתנתק מקיום,
"מה אתה רוצה ממני?"

זכוכיות מתנפצות, כמו קורי עכביש,
נוגע עם האצבע, נחתך, נשכח.

מסתובב וממשיך ברגל,
הולך מכאן,
הולך.

לאן.