יד, רגל, ראש
כרותים
שגרת חיינו
שגרת מותם.
שלשום, אתמול, היום
מדממים
על דמם אנו
פוסעים
לכך אנו מורגלים
שתיית דמם של
אחרים
ערבה לחכנו.
גופות מבושלות של
נרצחים
נגרסות בשינינו
נרקבות עמוק בקיבתנו.
אל הרוצחים
מבטינו אינם מופנים
צדיקים אנו
מלאכתנו נעשית בידי
אחרים.
עסקי דם ודמים
אינם מענייננו
אנו רק נועלים
על רגלנו
עורם של נרצחים
עוטים על גופנו
פרוותם של
מתים
כיצד נתרגל לחיים
אחרים?
הם "רק בעלי חיים"
משננים אנו
לילדינו
הם וודאי כבר
לא זוכרים
שאנו היינו "רק יהודים".
בזמן הווה איננו
זקוקים
לענוד צלב קרס
להצדיע במועל יד
להוכיח שאנו עליונים
היום הכל ברור
מובן מאליו
להם
נועדו תאי הגזים
לנו
נועדו החיים. |
