טורפת את יצרי,
מרעב אליך אהובי,
לילה לילה, אתה בא,
לרדוף אותי.

בבוקר, שוב,
מופיע בין קורי השינה שבעיניי,
רוחצת בפראות,
בניסיונות להסירך מפניי.

מתהלכת תימהונית,
מחשבות על תשוקתי הערירית.
מה נותר?
מה עוד נשאר?

תאוות הן כמו לבה,
כשאני הוא הר הגעש,
נשפכות בעיפרון,
חורקות על דף, צורחות בלחש.

בלחש..

אתה... היית ... לי... כבשת... הרש...