אנשים ישנים
על מעט מזרנים
יש כמה מיטות, ושכנים סבלנים
השעון מצלצל
השאר לא מתעוררים
פלאפון, תיק, חולצה ארוכה
זהו זה כל מה שהבאתי
לצאת מהדלת, היא לא נעולה
והינה נבראתי

נבראתי מאותה תחושה חדשה
של עקצוץ מודע להחריד
של הרגל שלו על יד הרגל שלי
שאני ממש לא רוצה להזיז
כי זה כרגע מתאים ואפילו נעים
בחדר חשוך ומלא
שהרגל שלו תיגע בשלי
בדיוק באופן הזה
בצורה לא אקטיבית, גם לא אגרסיבית
שהיא מאוד תמימה וממש לא נאיבית

וכמה שעות, פשוט לא נזוז
כי זה מה שנכון
ואחרי זה נכדרר לכפית, בלי להביט בשעון
והיד שלו תחבק את שלי
ואני רק אחפש לאשר-שכן, זה בסדר
אתה מוזמן להמשיך
והלוואי שיכולתי להישאר

אבל, השעון מצלצל והשאר לא מתעוררים
ואני לא אומרת מילה
רק לוקחת אלי את התיק, הפלאפון
והחולצה הארוכה