שאני אמות, ארצה לשכב מתחת סלע גדול שעץ זקן מעלי,
ואז אולי אצליח לשמוע את הרוח בעלים
כמו שלא שמעתי בחיים.
והשמיים יהיו כל כך כחולים
שאוכל לשקוע בתוכם לשינה עמוקה.

הוא חצי ישב, חצי שכב על המיטה, עוד עם בגדי העבודה.
חושב על המשפט שרשם וסיים להקריא לעצמו פעם נוספת.
דמיין איזה תמונה, ספק גלויה
ערבה בוכייה, מרבד ירוק מסביבה, ברקע אגם ושמיים,
ומצבה שותקת תחת העץ.
הוא חשב שזה ZEN, מעביר מסר של השלמה...

מאוד רחוק ממה שהרגיש לעתים בחייו,
מין דיסאורינטציה, משהו לא מסתדר
יש פער בין מה שהמוח חווה למה שהלב מרגיש.
כמו לעמוד על החול שהגלים חוזרים חזרה אל הים
ולרגע החול נשמט מבין רגלייך.
כמו חלום נפילה שמתארך, והאדמה שתחתיך רק מתרחקת...
לוקח עוד רגע עד שאתה מבין שאתה בעצם עף,
מרחף ומביט על הכל מלמעלה,
העולם מסתובב ואתה דוהה אל השמיים הכחולים מהגלויה
ושוב שוקע לשינה עמוקה.