|
שמונה עשרה שנה
הכל נראה פתאום אחר
הצומת השתנה
אך את הכל אני זוכר
את כל הילדים את השירים ואת הסתיו
את כל מה שנראה פתאום כל כך רחוק עכשיו
שמונה עשרה שנה
אני פתאום אדם אחר
בפנים אותה תמונה
בחוץ החורף מתקדר
פנים חוזרות כמו אז והמילים אותן מילים
עם קצת קמטים וקצת שיער לבן וקצת שנים
שמונה עשרה שנה
אתה עדיין שם שוכב
הכל כאן מסתחרר
ורק אתה אותו כאב
היום חזר ותם ושוב אני יושב לבד
בוכה קצת ואתה ליד צוחק איתי לעד |
|
|
אהההההההההה!
סלוגניסט מתוסכל
שלא מצליח
להתבטא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.