[פרפרים בבטן]

שמתי את הכדור מתחת ללשון, עצמתי עיניים והתרווחתי לאחור
בכורסא. חשתי את התסיסה מתחילה, חמיצות מרירות קלה שהולידה
תחושה שהקרקע נשמטת מתחת לרגלי...

@

[דז'ה וו]

ייתכן שתרגיש תחושה קלה של ורטיגו - אומר לי הטכנאי בחלוק
הלבן. אני שם לב לצלקת קטנה מעל הגבה הימנית שלו כשהוא מתכופף
לסגור את הרצועות על רגליי.

הריסון הוא רק אמצעי זהירות, בעיקרון הגוף כבוי במשך רוב המסע
ממש כמו בזמן שינה - מסביר כשהוא סוגר עוד רצועה

[מרגיש לי שכבר ידעתי את זה]

בכל מקרה חשוב שתירגע ותיתן לכדור לפעול ללא התנגדות, זה יעצים
משמעותית את החוייה - הוא מאפס קריאות על מסך הטאצ' שצמוד
לכורסא

ושים לב - הוא שולף קופסא כסופה מהשידה שלידו ומוציא מתוכה
לכסנית לבנה מוארכת

אל תבלע את זה, תן לזה להתמוסס מעצמו כדי שלנאנו יהיה זמן
להתממשק עם הסינפסות שלך. בזמנך החופשי - מגיש לי את הכדור
ומחייך

טיול נעים

@

[התרגשות]

בוקר טוב, אישתי הזמינה לי תור לעשר וחצי, על שם ורגסליך

כן אדוני, אתה מופיע לי רשום לחדר 7 בעוד 10 דקות, אם תואיל
לשבת ולהמתין מייד יקראו בשמך - אומרת בהבעה רשמית ופנים נאות
ונטולות גיל

אני רואה לפי נתוני ההזמנה שהיום הוא יום הולדתך - הבעת פניה
משתנה לחיוך

אנחנו בחברת ATDML רוצים לברך אותך במיטב האיחולים ומודים לך
על שבחרת בנו כדי לחגוג את המאורע.

זו אישתי ש...- אני מנסה להסביר אך היא ממשיכה בשלה

...מסע בלתי נשכח ובטוח במורד זכרונותיך. תוך כדי המסע אנו
ננטר את מדדיך החיוניים ומכל אירוע שיפיק רגש חזק דיו ננסה
לספק לך תמונה או סרטון קצרים כמזכרת בתום הביקור, ללא כל עלות
נוספת

הטכנולוגיה שלנו פותחה ע"י צוות מומחים שכלל חוקרי מח,
ביוכימאים ומחלקה שלמה של נאנו-רובוטיקה. הכדור שלנו מבוסס על
מחקר "ממורי" שעוסק בשיקום מלא של חולי אלצהיימר אך כולל בתוכו
עוד שלל... - היא ממשיכה לדבר


התעלמתי ממנה והתיישבתי להמתין. מזל שפקידי קבלה רובוטים טרם
פיתחו רגשות עלבון.

ורגסליך ארתור, חדר שבע - קוראת מערכת הכריזה

@

[נינוח]

בוקר טוב ארטי - עיניה מביטות בי ברוך

יומהולדת ארבעים שמח ילד - מחייכת

בוא נרד למטה - הילדים כבר ערים משש והכינו לך הפתעה

לוגם מיץ תפוזים סחוט - חמצמץ והציפה מדגדגת במורד הגרון

מזל טוב אבא - מאייתות רצועות בייקון על חביתה גדולה שהכינו
הילדים

עשו עבודה יפה והשאירו רק חצי מהמטבח בבלאגן אטומי

בעשר וחצי תקבל את המתנה שקניתי לך - היא מחייכת בעודה טוענת
את המדיח.

יש לך מעטפה לבנה על שולחן האורחים, פשוט תסרוק את הכרטיס
שבפנים והרכב כבר ייקח אותך לאן שצריך, הם אמורים להיות טובים,
סאלי מהמשרד אמרה לי שהיא ובעלה שניהם עשו את זה ומאד נהנו

אני מקווה שזה לא צניחה חופשית - אני שומע את עצמי אומר/שואל

חחח... לא בדיוק. אל תדאג אתה תבין כשתגיע. בטוחה שתהנה. לא
רוצה לקלקל את ההפתעה. רק ארמוז לך שהסלוגן שלהם הוא

A Trip Down Memory Lane

@

[עייפות]

רואה את עצמי במראה תוך כדי צחצוח שיניים. מבחין בעוד שערה
לבנה מעל אוזן ימין. עושה לעצמי פרצוף. לפחות כל השיניים עדיין
במקומן. יום אחרון לגיל 39. נזכר שפעם חשבתי כמה זקן זה נשמע -
גיל ארבעים. כמה רחוק זה נראה. אבא שלי היה כמעט בן ארבעים
כשנולדתי. פתאום מתנגנת לי בראש מנגינה מפעם... לא ברור לי מה
זה... מוכר ולא מוכר... לא מצליח לזהות את שם השיר או האומן...
אבל משום מה היא משרה עלי רוגע. ככה סתם פתאום אני נינוח. רואה
את הקמטים במצח מוחלקים. נושם לי נשימה עמוקה, טובה כזו...
מהסוג שמישהו בגילי לא נתקל בו במהלך יממה שגרתית. התווים
פורטים לי על המיתרים הפנימיים. מוחקים עצבים ומדללים קינאה.
הייתי יכול להמשיך ולעמוד כך עוד זמן רב. בוהה בעיניים של עצמי
ומאזין. מאזין ל...


@


[פחד]

צרחות מחרישות לי את האוזניים. הלב שלי פועם בפראות. הצרחות של
הבן הגדול. ומשב אוויר מוטח בפני וגורם לעיניים לעקצץ מרוב
יובש. הבטן מתהפכת ואנחנו נופליייייים...

אבא... הוא צורח... בוא נעלה עוד פ'ם... בוא נעלה עוד פ'ם...
ואני שומע וחושב רק כמה שאני צריך דחוווף  לשירותים...

@

[מבולבל, שמח?]

מחזיק בידיים צרור קטן. הצרור מפהק ואני מביט בעיניים הסגורות
ומנסה להבין אם זה רק הדמיון שלי או שהפנים הללו מזכירים בדיוק
את סבתא נלי. זוז בבקשה - דורשת האחות וסוגרת את הוילון סביב
מיטת היולדת. מאחורי הוילון תופרים את אהובתי הקרועה... כמה
מאמץ נדרש להביא את הצרור הזה לעולם. כמה אני גאה בה. כשראיתי
את המוניטור מזנק ואותה נושאת בעול הצירים הבנתי כמה שאנחנו
הגברים יצורים חלשים לעומת נשותינו...


@

[בושה, פחד]

נראה לי שהיא חשבה שהעתקתי. זוועה. רק זה חסר לי עכשיו.
שהמשגיחה הזקנה הזו תגרום לי להיכשל בבחינה המסכמת. מציץ בה
לרגע ורואה שהיא חזרה לספר שלה - או לפחות עושה את עצמה. לא
נעים לי. רק שלא תספר לפרופ. מקגרגור. הוא מהדור הישן. הוא
יעיף אותי מהפקולטה בלי למצמץ... יעיף אותו ואז לא אראה יותר
את ...

@

[אושר ,הלם , בלבול, התנגדות]

אתה היחידי שיכול לדבר איתו - היא אומרת לי. תדבר איתו בשם כל
הכיתה ותסביר לו שזה לא יכול להיות במבחן - היא מקשה. למה אתה
לא מסתכל עלי כשאני מדברת אליך ? מתעצבנת עלי בעיניים ירוקות
רושפות. אני לא יכול... אני עונה לה בשקט כשהיא כבר מתרחקת...
להסתכל לך בעיניים היפות האלו... לוחש לעצמי... שרואות ישר
דרכי... ויראו הכל. שיבינו שבעצם אני או...


@

[כעס, חברות, אכזבה]


כמה פעמים אני צריך להגיד לך את זה - מתריס ג'ייק ומכבה את
הסיגריה שלו על דופן ספסל העץ. היא לא סופרת אותך ממטר. היא
מחוץ לליגה שלנו, כן אמרתי שלנו. יותר טוב שתעזוב את הפנטזיה
הלא ריאלית הזו שלך ותתחיל לחפש במקום אחר. מי היא בכלל ?
מטומטמת שחושבת'צמה. היא וכל הפמליה שלה שהולכת אחריה לכל מקום
עם הכלב העכבר הזה שלה. תקשיב טוב לחבר שלך שאוהב אותך ורוצה
מה שטוב בשבילך... עזוב אותך מאשלי סימפסון המלוקקת הזו ותתחיל
לחיות.  

רגע. הוא נועץ בי מבט חודר. אנחנו מדברים על אשלי נכון ? נכון
? מה... לא היא ?  רגע, מה, אתה מתכוון ללוזרית הזו לו-אן
שהולכת אחריה לכל מקום ? מה, לא היא ? רגע אחד... חבריקו...
אתה לא רציני... אתה לא מתכוון ל...

@

[פחד, אומץ, איכס]

נמשים. כל הפנים של דייבי נמשים וכשהוא צוחק רואים לו את הרווח
בין השיניים הקדמיות.  נו כבר - הוא מתרה בי... יא פחדן. אני
מציץ במראה הגדולה של מלתחות גברים ורואה את שנינו. אני בבגד
ים כחול עם כריש והוא בבגד ים צהוב עם עץ דקל. והכל מסביב מריח
מכלור של בריכה. והעור שלנו בוהק באדום שזוף כי הגזמנו. ודייבי
המעצבן חוזר ומתגרה בי - תצמיד את העין שלך חזק לרווח בין
ארונות ההלבשה שבקיר ותראה את המלתחות של הבנות... יאללה יא
פחדן... לפני שמישהו יבוא ויתפוס אותנו על חם... נווווו כבר.

ואני נכנע ומצמיד את העין חזק חזק לרווח שבין הארונות. בהתחלה
לא רואים כלום, רק לבן של ארון, אז אני מזיז את הראש לכל מיני
זוויות עד שלפתע פתאום רואים את האור בצד השני. וכל כולי
מזועזע כשבצד השני, לנגד עיני מחליפה בגד ים אישה בת
שמונים....


@

[עצב]

מסביבי כולם שקטים. עד עכשיו דיברו. וסבא עומד וכולם עוברים
ומחבקים אותו. מניחים פרח או זר על הארון שלידו. ואני עומד שקט
ועדיין לא לגמרי מבין. ואז אני רואה משהו שמעולם לא הצלחתי
לדמיין - סבא בוכה. ולא סתם בוכה - ממרר בבכי, ומתייפח על
הארון שבו שוכבת סבתא, קרה ושקטה ולבנה מדי. צועק לשמיים
שייקחו אותו במקומה ולמה זה מגיע לאישה כל כך טובה ללכת בצורה
כל כך לא מכובדת.

ואני מרגיש רטוב על הלחי שלי וטועם מלוח.

@

[קינאה, שכרון, הצלחה]

הדם פועם ברקות. החולצה ספוגה זיעה והשרירים ברגליים מתוחים עד
להתפקע. דקירות בצד, דקירות בריאות. מסתכל קדימה ורואה את
דייבי. הנקניק הזה חצי קילומטר לפני ויעבור את הסיבוב הרבה
לפני שאגיע לשם... אם בכלל אגיע כל כך רחוק. מרגיש את הגוף שלי
צורח... האוויר בריאות בוער, הגרון יבש.  לא מוותר. הלוואי
שהייתי במקומו - חושב לי... אבל מייד מבטל את המחשבה. מחליף
אותה באחרת. היא מחכה לי בקו הסיום. היא תהיה שם ותראה אותי
חוצה אותו בריצה ולא בהליכה. היא תזהה מי אני ואפילו תכיר את
שמי. וככה סתם בלי לשים לב, אני מגלה שקו הסיום כבר עשרה צעדים
מאחורי.


@

[מרחף]

יא חנון - צוחק דייבי ומפריח בועות רוק לכיווני. תפסנו שולחן
שני משמאל בכיתת האנגלית של גברת פישר. והיא עומדת לה שם ליד
הלוח כולה חמורת סבר, ומסתכלת בכעס על המאחרים להכנס לכיתה
שלה, ביום הראשון ללימודים. ואז היא נכנסת לכיתה והכל מאט.
צועדת כאילו מרחפת פנימה על ענן בחולצת טריקו תכולה ומכנסון
שחור קצר (מדי). חזרה אחרת לגמרי מחופשת הקיץ. כבר ממש לא
ילדה. ופתאום יש עליה תכשיט לא מוכר. שרשרת זהובה שתלויה על
צווארה הארוך ויורדת כל הדרך אל בין...

היית מת להיות שם עכשיו, הא ? - צוחק דייבי ומכניס לי מרפק
בצלעות.


@

[גאווה]

אתה קורא יפה מאד בשביל ילד שרק התחיל ללמוד - אומר לי הזר,
ואני ממשיך להקריא מהעיתון שורה אחר שורה כפי שביקש. קצת חשוך
בגן המשחקים ליד בית הספר ולא ברור לי למה ביקש להגיע לכאן
כשבהתחלה רק רצה שאראה לו איפה בית הספר שלי.

אבל הוא איש מבוגר ומסכן, הוא בקושי רואה וצריך שאקריא לו את
העיתון. לא נורא, אתעכב עוד כמה דקות ואחר כך אלך לקנות מתנה
ליומהולדת של ג'ואי פרייס.

יפה מאד, תמשיך אמיגו. אתה יודע מה זה אמיגו נכון ?

בטח - שומע את עצמי עונה לו. זה חבר בספרדית. למדתי בטלויזיה.

יפה אמיגו קטן, יפה מאד - משבח הזר וממשיך ללטף לי את הרגל
מעלה מטה בזמן שאני עומד ומקריא לו עוד כתבה.

ואני מקריא, וחושב לי כמה אמא תהיה גאה בי כשאחזור ואספר לך
איך עזרתי לזקן מסכן שאני בכלל לא מכיר ואיך הוא אפילו רצה לתת
שטר של כסף בסוף, במתנה...

@

[התרגשות, בלבול, שמחה]

אני כל כך שמחה לראות אתכם היום, אני מבינה שכמעט כולכם הגעתם
ביחד מגן החובה ושאתם חברים טובים מאד. אני רוצה שתכירו חברה
חדשה שהגיעה אלינו כל הדרך ממיניסוטה. אני מבקשת שכולכם תגידו
יפה שלום לבילי גרייס.

והמקהלה כולה עונה כפה אחד - שאאאלווום בייייליייי.

בואי חמודה תעמדי מול הכיתה ותציגי את עצמך - גברת פרייס מגישה
לה יד מעודדת.

ואז לראשונה בחיי אני רואה מלאך עם העיניים הכי ירוקות שאי פעם
יצא לי לראות...

הי - אומר המלאך בקול שקט. ואני נמס.


@


[דז'ה וו]

ושוב אותה מנגינה כמקודם אבל קצת יותר ברורה. אך הפעם נלווה
אליה גם ריח. ריח מוזר. קצת מזכיר מריחואנה (לא שאני יודע איך
מריחואנה מריחה). וקול מוכר... נשמע קצת כמו אבא אבל הרבה פחות
צרוד, הרבה יותר צעיר. ואני רואה אותו מבעד לקפלי הבד. יותר
נכון רואה את הסנטר הכפול שלו ואת מה שנשאר מהבלורית.

והוא רוקד כשאני בידיו, והמוזיקה מתנגנת סביבנו, והוא שואף
והוא נושף ענן תכלכל והוא צוחק, והוא שמח.

וגמני.


@


[די כבר, מיצוי, השלמה]

הגוף שלי כבד והרצפה קשה. אני מרגיש את הבדל צורב לי את היד
וזורק אותו רחוק. ויש ריח של מריחואנה באוויר (אז אולי אני
בעצם כן מכיר את הריח?). ויש צליל באוויר. וזה הצליל שלי.
המוזיקה שלי. ואני כוכב. ואני בשיא. ואני רק בן 27.

מציץ בבבואה שמשתקפת אלי מאגרטל כסוף ששברתי אתמול בהתקף של
זעם. רואה איש זקן בגוף צעיר. רעמת שיער פזורה סביב כמו הילה,
כמו זנב של כוכב שביט. ומרגיש שמיציתי. מרגיש שכבר נמאס לי. הם
יסלחו לי. היא תסלח לי. כולם יבינו. ויזכרו אותי לנצח... או
שלא יזכרו... מה זה בעצם משנה.

ואני שולח יד לכיס ומוציא את השקיק. נותר בו לא מעט. ואני
מחליט שלא לחסוך ליום סגריר.

מסדר לי יפה את השורות... מגלגל שטר... ושואף פנימה את
ההצלחה.

מי יודע, אולי הגלגול הבא יהיה מוצלח יותר.


@@@