אסנת אינציגר-אלון / ספינות הרוח |
מעלות רחשים שונים
נוברות במצולות הנפש
ושולפות קמטי השכחה
רבים שבאו .
אורות יקרים נופלים
על גופי העייף,
מאירים מחשכים
באור נסתר
קוראים תיגר.
ימים באים והולכים,
מתבגרת בין עונות.
הילדה שבי מסרבת
לגדול.
פוסעת בנתיבים,
שמחה בדברים קטנים
וחולמת עתיד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|