רמי בקיש / השיר שלי לפלף |
לפלף מלופף
מלופף בחלום
בחלום עמום
שבא והולך
בלי להשאיר כמעט חותם.
שבבים של שנאה ניתזים אליו מהחלל המציאותי
נדבקים אליו קטנטנים מכל עבר
להסיר אותם זה הכאב החד ביותר בעולם
אז צריך ללפף מעליהם להדק חזק
כך הם פחות מגרדים לו.
ברגעים מסוימים הוא לא רואה כלום
מבעד לעמימות שיוצרת תמימות
הוא משתעמם מכוחו ההולך ופוחת
הוא עיגולד תקוע כנקודה אפסית
באיזה אופק רחוק
תמה אם יש עדיין איזה קוף
שיושב ללא זיע
ומתבונן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|