במרכז הקמפינג היה פסל של האל הגדול -
מוכר הארטיקים
כולם היו באים להתייחד עם זכרו של האיש שהיה מסתובב בקמפינג,
ומוכר ארטיקים
אנשים סיפרו בדמעות איך הוא היה ניגש אליהם,
ומוכר להם ארטיק
קולו החמים, עיניו הבורקות
"כל-כך מלאות חיים," הם ייבבו

עתה כינורות צווחניים ומקוננים פושטים על העמק בלילות,
ומקוננות על לכתו
"עלה לשמיים," אומרת האם לילדה הקטן,
והוא בוכה,
כי הוא נזכר בארטיק שאכל והארטיק נגמר
"למה, אלוהיי הארטיקים, למה?!" מקוננים כולם,
אך אין קול ואין עונה
ובינתיים, בדמעות, הם קונים ארטיק ממכונה,
שמוכרת ארטיקים לפי מטבעות בחריץ.