New Stage - Go To Main Page

יבין אלרום
/
מהרהוריו של לב לוהב

אפשר להכין את חיינו לחורף,
לנקות מרזבים ומבלי לחפף,
מגבי המכונית כבר הוחלפו,
אבל איך אתכונן אל הסתיו שבלב?
זיכרונות, לעמעם, בלי מצליח,
שום מעיל לא יחסום, את צינת האכזב,
כעורב מסתער, מתנקם ומוכיח,
האישון מתפשט בחלון ונרחב,
זו העת הנשלפת כלהב הצץ,
אי אפשר מאיתה, עוד לברוח,
בנשימה נעתקת מדופק מואץ,
שערי שכחה, לא הצלחתי לפתוח,
וליבו הסגור של החורף,
במרדף אחר הרוחות הוא עסוק,
לא רוצה אח, עשוי הוא מעורף,
וזה מה שרוצח אותי בדיוק,
איך ירדו הגשמים כמפולת,
ותשרוק באוזניים הרוח כנהי,
כן, זה רגע בדוק וכבד כמשקולת,
המחייכת, בלחוץ בחוזקה צווארי,
וידייך רכות, חלוני מגיפות מרחוק,
ומלהט דממה מתדלקת בסער,
זה השקט נשמע וצוחק כתינוק,
ואולי האדם, הוא כמו אדמה ובעצם,
הוא אוהב את החום, על פניו,
אך זקוק לעתים גם לגשם,
ככה זה, מה נאמר? כי השכל שכח,
שהטבע נברא עוד בטרם,
והלב הוא פשוט ויזכר לעולם,
שקשור הוא לטבע בדם.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 8/9/19 4:12
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יבין אלרום

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה