אור הבוקר מסתנן באפור וזהב
סימנים ראשונים, עוד מעט סתיו
עלים עצובים כבר נושרים אבודים
מרמס לימי קיץ אחרונים

זהב מדרס לרגלינו בועטות
מותר האדם, כזב עיניו
כפות ידיים יודעות סוד
עיניים יגעות אהבה, נעצמות

הנה אני מייחל פנייך לפני
כמו היית לי מתנה אבודה
בליל אוגוסט עת ירח מלא
עוגב- מלטף חלקת המים הטובה

שירים הם לפעמים
תבנית נופי נפשו של האדם
אם אני את, את אני
אהבה נושכת, זבת דם

דמעות לבבות העלים הנדרסים
עוד מעט יבוא גשם
ימחק הכול
ואהבתנו- תיאסף אל המתים.