אסנת אינציגר-אלון / זמירי געגועיי |
בכל לילות נדודיי,
מפרשים אל האופק קרבים
לחבק אדוות נידחות.
ימים הולכים ופועלים
כמטמון נסתר.
לא יגורתי ממעשי,
פעלתי בכל מישורי הנחת.
חובקת עולם בזרועותיי רבות השנים,
כערסל לתינוק נולד וצחוקו מתגלגל.
שמש באה וזרחתי בצורה
משונה של יופי, בשלל קשתות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|