השעה מאוחרת ואני לא נרדמת.
עצבות ישנה בעטיפה חדשה מפלסת דרכה אליי,
וגם דבק '3 שניות' שנשאר לי על האצבעות,
לא מונע ממני מלהתפרק לחתיכות.

האוויר לנשימה שהיה באריזה, נגמר.
חשוך בחוץ ואצלי בבטן.

שאלות שהצטברו על המדף,
נופלות לי עכשיו על הראש
ואין לי מענה,
אין לי סיבות,
נותרתי חסרת תשובות.

המועקה שהתחפרה אצלי בבטן,
מחכה שאוציא אותה לטיול לאורך שדרה.
לגימות קטנות של חופש.

עקבות הדמעות על הלחי
מורות לנו את הדרך.

התפרקות.

זהו סוף של יום ואני צריכה חיבוק,
שמישהו יגיד לי שהכל יהיה בסדר.

שקרים של לפנות בוקר.