טובע בתוך עינייך החומות.
יודע שהיית מעדיפה שהן יהיו בצבע אחר.
את אומרת שבכחול קל יותר לטבוע,
וירוק זה מיוחד.
חום זה סתם פשוט.
אבל אני אוהב אותן ככה. חומות.

דרך עינייך רואה את החומות שבך,
וגם את הסדקים שנפערים.
אני רוצה לאסוף את החום שנוזל מהם, אל תוך חיבוק ארוך.
לא להרפות.

לפעמים את מסתכלת עליי בשתיקה.
בעיניים הגדולות שלך מופיע מבט מרוכז,
נדמה לי שאת מחכה למשהו שיקרה.
ברגעים כאלו אני רוצה לנשק אותך.

את לא אוהבת את החיוך שלך,
אומרת שהוא לא פוטוגני.
מכריזה שמעכשיו את לא מחייכת יותר.
אבל אני יודע שזה בלתי אפשרי,
כי זו את.
כשאין לך מה לעשות או להגיד, את מחייכת.
חיוך ענקי. קורן. מדבק.

ראיתי אותך אתמול רוקדת יחפה, על רצפה דביקה.
רוקדת עד כלות הנשימה.
חופשיה.
כשעצרת לרגע, אספת שיערך מעלה,
ניגבת את הזיעה שהצטברה,
מבטינו הצטלבו.
את הבזקת לעברי את החיוך הזה שלך,
ולא יכולתי לעשות כלום
חוץ מלעמוד שם ולאהוב אותך.