בערב בקטנה, מוזיקה נוגה,
מקהלות אנשים צועקים בכיכר המדינה
ירח מר, ריח של עכביש

כלום לא קורה פה, הוא אומר,
חוץ ממחול החרבות
כלום לא קורה פה, הוא אומר,
חוץ מאיוולת ורדידות
ממתקים של מחשבות לתוך היד,
וביקורת אישית נוקבת
הם חייבים לשוחח עם עצמם על הבוקר

הרבה שמחים ושמחות,
שדרניות עם משקפיים ברדיואים
עיתונים נפתחים, לא נסגרים,
מקבלים אלף פרשנויות
האדם מעולף, אין לו בראש,
אין לו שקט
הוא מחשיב את הימים כמו נקודות,
ומחבר ביניהם קווים

וכל הקווים יוצרים רשת עכביש,
שהוא נלכד בה בעצמו
ואת תפקיד העכביש הוא נותן לחברה,
ופותח לה את הדלת, ועוד מפנק אותה
ואחרי זה מתלונן, למרות שהפך עכביש בעצמו

ויש אוויר ואין אוויר,
וכולם גונבים לכולם אוויר
והם אוהבים להתווכח, והם אוהבים לבקר ולעקוץ
והאהבה מלאכותית וקרה וגם הדאגה.