ברחוב אופקים יש רק ספסל אחד
ליד אתר בנייה.
הלכתי לשם כשלא היה לי חשוב להגיע לאף מקום
לכן לא הופתעתי כשהגעתי למקום שלא הכרתי ממקודם.
המשכתי אחרי הספסל עד שהגעתי לגדר
שממנה אין קופצים אל חוף הים שלמטה.
אחריה היה יער קטן
ושם התיישבתי תחת עצי האורן.
הים והשמיים הם אחד
אם מסתכלים מלמטה קדימה
והעיניים לבדן יכולות לצבוע את השקיעה
בזהב, נחושת ואודם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.