במושב לצידי
כפוף רגל, חלוץ נעל;
בוהה בנקודה,
ואינה משתנה.
-
בין עצי ערבה,
בוכה,
ילדי המתוק.
מסתתר לו הילד,
הרחק ממני.
-
מחכך את אצבעותיו,
עדיין הוא במושב לצידי,
הבחין בי עתה,
ולרגע ראיתי בעיניו
את אותה נקודה.
-
ברק חוצה את השמיים,
ניעורתי בסערה.
בין השמיכות נגלה גב המולבן מאור הירח.
הושטתי ידי או לא?
איני יכול לזכור,
אך המגע עדיין בקצות אצבעותיי.
-
הוא סובב את ראשו,
שוב לחלון.
יכולתי להבחין באישוניו משוטטים
על הגבעות הירוקות,
מעוטרות באדמומיות הסתיו.
ועדיין בוהה בה.