יצחק אור / שירת הנקמה |
פניה היפות משכבר, דהו מול הים
הרוח הכתה
הרתה אבק דרכים
פוגעת בעיניים
רכבות רוויות כאב חלפו מנגד
סרט חייה, בקרונות בקר
פנתה ועלתה במעלה הדרך, זכרה הכול
הדלת הכבדה, המגולפת, פעמון הנחושת
משנפתחה הדלת, ירתה ללא היסוס
פעם ופעמיים
הכבלים היו לה תכשיטים
משא הבגידה נפרק מעליה
כשנישאה צפירת האבל על מותו
כרכה חבל סביב צווארה-
ושרה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|