מתעורר מתנומה של שנת צהריים,
רואה את קרני השמש זוחלות על הקירות,
נמוגות כשהשמש שוקעת
מתכרבל רגע בחלום הנעים שזיכרונו מתפוגג אט-אט,
הולך לשירותים, שוטף ידיים, מעשן סיגריה, מכין קפה
וזה בוקר
והבוקר כל-כך נהדר בריקנות שלו מאנרגיות שליליות,
ומלא באנרגיות חיוביות שהן כמו צבעים נורים לכל עבר,
של שמחה ותאווה לחיים
הקפה - קפה ברזילאי מגורען,
והסוכר - סוכר חום
זה מרגיש טוב יותר מקפה טורקי וסוכר לבן
שותה את הקפה ומעשן כשמחשבות והרהורים רכים בראשי,
ואז מתפנה שוב לשירותים,
לשטוף את ידיי ולמחות את פי

בבוקר שכזה בו האיש הולך ובא, הולך ובא,
ואני נשאר נטוע במקומי על מגש של מקלדת
הדיסק של מייקל ג'קסון נגמר ואין חדש תחת השמש,
רק בתוכי פנימה
אני יושב וכותב לעצמי מילות יומן קטן בצורת שיר,
על היום הקצר מאוד עד כה בו הייתי ער
וציוץ הציפורים גובר מבעד לחלוני,
ואור השמש נשפך על גופי.