יש לנו הדחקה להשתיק את הזיכרונות
קשה לנו כול יום לשאת שק של
בושה צער כאב וחרטות
משתדלים אנו לא לתת למטענים
לחלוף כול רגע בראש
אחרת נאבד את היכולת לשרוד
לא נוכלת לתפקד בשיגרה
בורחים אנו אל ההדחקה

ישנם רגעים שבהם
כבר אי אפשר לנוס
ניצוץ שעובר דרכנו
מדליק שוב להבה
כמו האונס של
ילדה בת שבע
יקרה
גורם לנו
להזיל דמעה ועוד דמעה
עוטף אותנו בצער
אי אפשר מיד לנער את הכאב
עם חלוף הירחים
אין לנו ברירה
(כמובן שלמשפחתך
הכאב יהיה כל דקה וכול שעה)
אחרת נשאר בכלא
לא ניצור דבר אחר
אולי לשם כך
יש יום זיכרון פעם בשנה
בו אוספים את כול הימים
נותנים מנוחה בשאר השנה
ואולי לא תמיד
הזכרון מופיע
בעתיד