לפני שנים כשהבריטים שלטו בארץ, היא היתה בת 4 וגרה בעיר
העתיקה בירושלים בחראת-אל-יהוד, שכונת היהודים. בדרכה מן הגן
לביתה, עברה בשוק הערבי בו היה סבה מרדכי, שכולם קראו לו
מורדוק. עם גלימתו הלבנה ישב בסמטה בכניסה לחנות תבלינים,
ברכיו צמודות לחזהו ומכר זיתים. היא אהבה להתכרבל בחיקו
וכשזקנו האפור דגדג את צווארה והתרחקה נתן לה סוכריה: "שיהיה
לך יום מתוק מלכתי". הוא קרא לה מלכתי כי נולדה בפורים והיתה
נכדתו הראשונה. היא קראה לו סבא.  
את העיפרון הראשון קיבלה ממנו. "עם זה תלמדי את אותיות
ה-א'-ב'".
"העיפרון לא מחודד", התלוננה.
"אני יודע מלכתי, הנה מיל, תתני  לסעיד שם בסמטה. יש לו המצאה
חדשה".
"מה זה המצאה?"
"זו מכונה קטנה עם חור וידית מסתובבת, שמונחת על חצובת עץ
גבוהה ועליה שלט: 'סעיד מחדד העפרונות', שידחף את שלך לחור,
יסובב את הידית ואופס! יתן לך. עם העיפרון חזרי מיד אלי".
    היא הגיעה לסעיד ועמדה מאחורי תור הבנים שחיכו. כשהבחין
בבנים  הצועקים "לבנות אסור לכתוב",
התעלם ממחאתם, משך ודחף את עפרונה לחור. ז.ז.ז.ז. והגיש.
"קחי ". משם רצה היישר לחיק סבה שמיד כתב על פיסת נייר א':
"זה... א-ל-ף, האות הראשונה. תעתיקי!". פקד.  
לאחר שהעתיקה, "זה יפה", אמר, "אבל ה-א' שלך צולעת. רגל אחת
ארוכה, השניה קצרה. נסי שוב". על ה-א' השניה שכתבה לחש:
"מלכתי, ה-א' הזו חולה. ראש אחד זקוף וגאה, השני נפול, הוא
חולה?".
"סבא למה ה-א' ראשונה?".
"כי היא נבחרה. איך? כשהאותיות התכנסו להחליט מי צריכה להיות
הראשונה, התווכחו כל הלילה ללא החלטה. בבוקר האות ש' הכריזה:
'אני צריכה להיות ראשונה. אני חכמה. יש לי שלושה ראשים'. האות
ל' התערבה: 'אני הגבוהה מכולן. נראית למרחוק--'.
'תראו מי מדברת', קטעה האות י', 'אני קטנה אבל מופיעה בשם האל
הקדוש - יהוה - ראשונה'.
האות ב' קפצה, "אני בראש ספר בראשית. מגיע לי להיות ראשונה'.
'עם שני ראשים ושתי רגליים על הקרקע', אמרה ד', 'א' מתאימה
להיות ראשונה'.
'מה פתאום', אמרה האות ה', 'אני הראשונה ב-ה' הידיעה'.
'את?' שאלה האות ח'. 'אחת מרגלייך קטועה ותלויה כמטוטלת'.
'למה לא אני?' צעקה האות ס'. 'אני בראש המילה 'ספר'. הייתכן
עולם בלי ספרים--'.
'אבל את מעגל סגור' טענה האות ד', 'כלא, שאיש לא יכול להיכנס
או לצאת ממנו'.
'ה-ס' צודקת', אמרה האות ת'. 'עולם בלי תורה חסר ערך. אני
צריכה להיות ראשונה'.
'אם ספר התורה קדוש', הסבירה ה-ק', 'אני צריכה להיות ראשונה'.

'בזבוז זמן', קראה האות ב'. 'אני מציעה שנערוך הצבעה והאות
שתקבל רוב תיבחר'. האותיות ששתקו עד כה קפצו משמחה וקראו:
'נצביע!!! נצביע!!! נצביע!!!'
    בינתיים סבא השתתק ונרדם. לאחר שידו טולטלה שפשף את עניו
והתעורר: "חלמתי חלום שהאותיות הצביעו ובחרו את האות א' לעמוד
בראש. לאחר שבחרו כשהאות א' עלתה לבמה להודות בצניעות, הוסיפה:
'הרשו לי לומר לכן מה דעתי: "כולנו ראשונות. כל אחת ראשונה
במילים רבות. אנחנו שוות וייעודנו ליצור מילים משמעותיות. לכן
עלינו לשתף פעולה ולהיות מאוחדים'. כולן הסכימו.
    באותו לילה מלכה העתיקה פעמים רבות את האות א'. גדולות,
קטנות, ארוכות, קצרות,  שמנות או רזות. "מלכתי, את לומדת מהר,
אני גאה. הנה מחברת עם 27 עמודים מקוקוים כדי לסדרן".
"למה 27?"
"לחלק מהאותיות יש גם סופיות שמופיעות רק בסוף המילה. למשל
במילה 'מחמם' יש 3 ממים, רק האחרונה היא סופית. את צריכה ללמוד
את כולן. כל עמוד לאחת האותיות שתכתבי בין הקווים הכפולים".
מלכה מילאה את השורה הראשונה בעודה אומרת בקול: "א', א', א'".

"את רואה?" אמר, "עכשיו הן מסודרות. תמלאי בעמוד השני את האות
ב".
    לאחר כמה שבועות מלכה ידעה לכתוב ולקרוא רק את האותיות אך
למרדכי היו  תוכניות ארוכות טווח. לאחר האותיות לימד אותה את
הניקוד המלא והחסר וכשידעה, נתן לה לקרוא את תפילות החגים.
בפורים היא קראה כבר את מגילת אסתר.  
    ערב אחד מרדכי, שבמקום ארוחה חמה, אשתו דינה הניחה על
שולחנו צנצנת עם זיתים כבושים.
"מה זה? כל היום אני גורס זיתים ומחכה לארוחת הערב. אני רעב!"

דינה בזעם: "שעות רבות במהלך השנה דפקתי את הזיתים אחד אחד כדי
להכינם להחמצה עבורך. נהגת לתת לי 10 מיל בשבוע לקניית מזון.
כמה נתת לי בשנה האחרונה?".  
"אני לא יודע".
"כלום!!! מה קרה? הפסקת למכור זיתים? או יש לך מאהבת?"
"תירגעי, אני אוהב אותך אבל..." וסיפר לה על ההוצאות הרבות
עבור הנכדה.
"מה את רוצה שאעשה?" ענה נואשות.
"אם אתה רוצה להמשיך כך אתה חייב להגדיל את המכירות, ולהפחית
בהוצאות". יצאה וטרקה את הדלת.  
    למחרת בבוקר מיהר למוכר המחברות שהוריד את המחיר לחצי. עם
מוכר העפרונות סיכם שבמקום לשלם מיל על כל עפרון, ישלם 4 אם
יקנה תריסר. עם סעיד סיכם שכל חודש ישלם רק 5 מיל במקום 35
ששילם בחודש הקודם.
    באותו יום מרדכי לא מכר דבר. מרוצה על החסכונות, הגיש לכל
אחד מהשלושה צנצנת זיתים כשי. לתדהמתו, שלושתם ויתרו על
התשלומים וסעיד הגדיל מכולם: "מעתה אינך צריך לשלם בעבור חידוד
גם אם יהיו לה 1000 בחודש!".
    מלכה המשיכה לקבל מחברות, עפרונות וחידודים בחינם עד
שמלאו לה 6 והוריה עברו לנחלת ציון. שם נרשמה ללמוד בכיתה א'
בביה"ס רוחמה. המחנכת זלדה שנדהמה מיכולתה של מלכה לקרוא
ולכתוב שאלה: "מי לימד אותך לכתוב?".
מלכה בגאווה השיבה: "סבא מרדכי".