בשעות מסוימות יש הרגשה
שהעולם עומד מלכת
שהכל הצגה
הכוכבים הם תפאורה שאין בה כבר צורך
הבנינים גבוהים כי שכחנו איך ללכת
השמש זורחת במחזוריות קבועה
והירח לא מאחר, בא בעקבותיה
המסך יורד אין אנשים בקהל
אך המקום מלא עד אפס מקום
כל אחד מנסה לעלות על הבמה
לשנות סדרי עולם, להביא מלחמה.
ההצגה ממשיכה בלי הפסקות
השחקנים מתחלפים
מסכות גם יורדות
לפעמים זה תאטרון, לפעמים קומדיה
לפעמים מחזמר ופעמים טרגדיה
וכל פעם אתה מופתע מחדש
כשהסיום כמעט לא מורגש.
לכל שחקן שהולך באים מאות מחליפים
לכל סיפור עשרות אלפי גרסאות
ואף אחת לא טובה מהאחרות.
השמש זורחת, הירח מתגלה
והזמן משתנה קבוע שלא באמת משתנה.. |
