ן-כיצד בהינו כולנו
בזוהרה היפה
חולפת בלארק השחורה
ולא ידענו, הסוד הנורא

סופת סגול עיניה
גופה, מצודת אבירים נלהבים
ואנו הנערים-כלתה נפשנו לשדיה
לרמזי מכמניה האסורים

גופינו ייחל בצבת חסר רחמים
אסירי עיניים לנחם עת חלפה
נוצרים רגעי קטיפת בשרה
הייתה לנו פאה ולקט לעולם לא-
שכחה

זוהרה היפה
על גבינו שק של זיכרונות כואבים
כמו עת ניסינו לדלות בה
פרא הצבר, במשוכה עטורת קוצים

חיינו בקעו הלאה לסמטאות שונות
חווינו לא מעט אהבות ושנאות
אך לעולם, בקרוסלת הזיכרונות
עולה ובאה זוהרה, יפה כגדלות

וזאת נדע, עת בגרנו מעט
עת לכול דבר, כמעט
כמו מועד העלים להיפרד מהעץ החמים
דווקא
בחורף קר חסר רחמים.