צובט לי בלב איך היא הולכת על שערותיה,
ומגרדת את ריסיה,
מתוך האספלט שלא מרחם,
והוא קשה כמו רחם של קשישה בת מאה

זונה בת-זונה, הם אומרים לה,
והיא בוכה,
"אימא שלי הייתה קדושה!"
בטח הייתה קדושה, רק אחרי שנפטרה,
בחייה הייתה נפקנית חסרת תקנה

"אבי ייסר אתכם בשוטים,
ואני אייסר אתכם בעקרבים
בואו אליי למסיבה שלא נגמרה,
ונראה עד כמה גדול האגו המסריח שלכם"

על האספלט, בת זנונים,
מטיילת חרש יחפה בשדות של קוצים,
מריירת חרש תענוגות תכלת אל תוך ים האלמוות,
מנסה למצוא אפשרות ללכת בין הטיפות שלא נגמרות,
וטוב לנו, ורע לה,
ואנחנו לא עוזרים

אבל היא תתנקם.