מילתך הרעה עוד תלויה באוויר
כחרב לא תשוב לנדנה
ואני שהייתי גא וצעיר
הפכתי עייפות זקנה.

ביקשתי להיות פנינה עדינה
בצדפה לבנה ונפתחת
מילתך הרעה מחצה הקליפה
ועתה נסגרתי בפחד.

אמזונה הייתי שריון וקסדה
חרב קלל מרוטה
מילתך הרעה מחצה הפלדה
עשיתני אישה חבוטה.

הדלקתי זנב של טיל מטייל
ושמחתי שמחה לא של כאן.
מילתך הרעה ירטה זה האל
ונפלתי בברק נפץ לים.

מילה קטנה והרס כה רב
וגופי כגופה של בת עש
אך אל נא תדאג עולמי לא חרב
מחר אתחיל מחדש...