אז זה כל מה שזה,
משבר של אמצע החיים?
לילות שלמים של חוסר שקט
של מחשבות על הדברים
על איפה שאני ניצב היום
אל מול מי שתמיד חלמתי
באיזו דרך נשרכו רגליי
ואיזו דרך לא צלחתי
אז זה כל מה שזה
חשבון של איזו נפש פלסטיק?
לילות קרים בלי אור ירח
רק פחד שנמתח כמו מסטיק
שירים של ילד שחלם לגדול
ולא תמיד הביט קדימה
ושנתן לזרם להוביל
ולא תמיד הביט שם פנימה
אז מי אני עכשיו בכלל
האם האיש אשר דמיינתי?
האם הפער בין שני אנשים,
האם השיר שסתם זמזמתי?
אז זה כל מה שזה
חלון אל נוף של ארבעים?
מילים זרות שאז לחשת לי
מרחפות מעל בתים
פנים של ילד שקפאו בזמן
שמשתקפות בזוג עיניים
וצחוק של ילד שצוחק אליי
ומחבק בשתי ידיים |
