גופי פרוס
ידי פתוחות לרווחה
אלייך אלוהים,
כמו נזיר בודהיסטי
שמשנן מונולוגים
מדבר אל עצמו.
יש סוכר,
יש קינמון,
רק קרחות הכאב
מכוסות אבק נושן
מרגלות שמן שקדים על בושתן
או קלאופטרה וכאלה
סוכה את גופה בשמנים מבושמים
עישו יושב על זרדים עצובים
ישו בעולם
חשמליים
עכשיו זה נעים
אולי יעלם השד
של הסוסים שבפנים
גומעת נופים
משתנים וזורמים
כמו חלב אם שמגיע
לכתובת הנכונה
הכביש בוקע ממעמקיי האדמה
הנוף במדבר
למעלה יש פנסים
גבוהים ואפילו בלילה
דולקים
השמש אש הזהב
הקרקע מתעקשת
ונוברת כאילו
עצמה ממסד