באדנית שמונחת על חלון,
שהותקן בקומה עליונה בבניין,
פורח לגובה יהלום ריחני
ובלילה בוהה לעומקו של ירח.
בשתיקה נוראה
ואדישות מהופנטת,
רצון מסוים שעוד לא הוגדר
בתחומי השפה
פורח גם הוא בין עלי הגפן.

ואיך זה שבסוף מגיעה הבנה אחרת,
הגבולות מתהדקים, התמימות נשברת,
הרחוב מבקש, האדנית לוחשת,
הכוחות השונים משנים כיוונם,
בפליטה עוצמתית הרוח נושבת.

מספרים כי בלילה ההוא שררה דממה מוחלטת,
כמעט מוחלטת ממש,
כמעט מוחלטת כאילו גמר הגפן בראשו להחליט
ושתק.