New Stage - Go To Main Page

מיקי אלטמן
/
בתור לבית המרקחת

- מי אחרון?
- שב בשקט ילד.
- ח,ח,ח, איזה ילד. אני מעל 70.
- אז לעומתנו אתה צוציק. שב בשקט ואל תפריע.
- אז איפה היינו?
- רצית לספר משהו על וייס מהאופניים.
- מי אני? מה רציתי לספר?
- עזוב. תגידו את דבורה היפה אתם זוכרים?
- נו בטח. איזה פייטרית היא הייתה בפלמ"ח. אתה זוכר אותה שרגא?
תתעורר שרגא, מה אתה נרדם לנו עכשיו.
- כן...קצת נמנמתי. אשתי משתעלת בלילה שזה נורא. כל הלילה אי
אפשר לעצום עין.
- מה אתה מבלבל את המוח. הרי אשתך נפטרה כבר לפני 5 שנים.
- עזוב אותו, מה רצית לספר על דבורה?
- נו חבר'ה בחייכם. מי אחרון?
- ש..ש.. אל תפריע עכשיו. אולי למען השם תגמור לספר כבר על
דבורה.
- אז שמעתם?
- לא שמענו. נו כבר אל תמתח אותנו.
- דבורה מתה.
- לא, אתה לא רציני.
- אתמול בבוקר. הזמינו טיפול נמרץ אליה הביתה. עד שבאו כבר לא
היה צריך אותם.
- באמת שמעתי איזה סירנה בבוקר. חשבתי ששוב משטרה רודפת אחרי
פושטקים.
- נורא, אתם זוכרים את המסעדה שהייתה לדבורה בהרצל?
- איזה הרצל, בוייצמן!
- והרגל הקרושה שהייתה מגישה במסעדה, והכבד קצוץ, והכרוב
הממולא.
- אני רוצה להגיד לכם שהטשולנט שלה היה הכי טוב בכל העמק.
אפילו מטבריה היו באים   לאכול אצלה טשולט בשבת.
- והריח, אח, איזה ריח היה יוצא משם.
- מה? דבורה הייתה מסריחה? אפעס את זה אני לא זוכר.
- מה פתאום. הריח שעלה מהסירים של הטשולנט שהעמידה.
- כל חמישי בערב הייתי אומר לאשתי שאני מוציא את הכלב אבל בעצם
הייתי צועד אתו לאורך כל הרצל הלוך ושוב רק בגלל הריח.
- וייצמן!
- נו, שיהיה וייצמן.
- הטשולנט שלה עם הבבלעך הגדולים, טעם גן עדן.
- עזוב, גן עדן זה כשהייתה מגישה את המנות על השולחן. היא
הייתה מתכופפת לך מול הפרצוף לאט לאט, וכל החזה שלה כמעט והיה
נשפך החוצה.
- היה לה חזה יותר גדול מהאבטיחים של כדורי.
- אתם זוכרים חבר'ה, איך היינו מפלחים לו אבטיחים מהמקשה
כשהיינו צעירים?
- נו בטח, היה רץ אחרינו עם מקל ופעם אחת נפלו לו המכנסיים
באמצע, מרוב צחוק עשינו במכנסיים.
- 75 שנים עברו וכלום לא השתנה. גם היום אנחנו עושים
במכנסיים.
- אבל היום יש טיטול ברוך השם, אחרת כל 5 דקות הייתי נעמד על
יד עץ.
- כמו הכלב שלנו. בשנים האחרונות כבר לא שלט על הצרכים היה
מחרבן ומשתין בלי הכרה.
- מה היה לכם כלב?
- בוקר טוב אליהו. תחזור לישון.
- אח, חבל על דבורה. נקווה שיקראו איזה רחוב על שמה.
- מה פתאום. זה שהייתה פייטרית בפלמ"ח כבר לא נחשב היום. אבל
אם היא הייתה קרובה של איזה קבלן עשיר שהיה דוחף כמה שטרות
לכיס של ראש המועצה, כבר היו קוראים על שמה כיכר.
- כמו שעשו כיכר לזכר הבן של גורמזנו הקבלן.
- מי?
- נו, ההוא שמת מסמים. מה שנקרא כיכר המזרק.
- מה אתה אומר?! אני תמיד חשבתי שזה לזכר איזה רופא.
- איפה אתה חי, באמת.
- נו חבר'ה, אולי בכל זאת. מי אחרון?
- די ילד, שב בשקט ואל תפריע.
- רופא. באמת, הצחקת אותי. הרי הרופא האחרון שדרך פה היה ד"ר
צ'צקס בזמן הקדחת.
- ואשתו הצצקה שברחה עם הקצין הבריטי.
- אני אומר לכם חברים, לפעמים אני מתגעגע לתקופה של הבריטים.
אז היה פה סדר. היה נימוס. בין 2 ל 4 יכולת לישון. אנשים ברכו
אחד את השני, הלכו ברחוב בנחת.
- לא כמו היום ברחובות שסכנה ללכת בגלל הדרעק הזה שקוראים לו
אופניים חשמליים.
- נורא. סכנת נפשות.
- סכנת מוות.
- דרך אגב מוות, שמעתם שדבורה מתה.
- מה אתה אומר! אני בשוק. מתי זה קרה?
- אתמול, הזמינו נמרץ ועד שהטיפול הגיע כבר לא היה אמבולנס.
- אי, אי אי, דבורה.
- באמת חברים, בבקשה מי האחרון?
- כולנו אחרונים, צוציק. רק אנחנו נשארנו. זהו. אין יותר
ותיקים מאתנו בכל העמק.
- לא, אני מתכוון מי אחרון בתור לבית המרקחת שפה.
- אתה רוצה בית מרקחת?
- כן.
- נו, אז למה לא אמרת. היום הוא סגור. תצטרך לבוא מחר.
- אז לָמה אתם מחכים?
- לכלום, צוציק. אנחנו תמיד יושבים פה ומדברים. מה כבר יש לנו
לעשות?
- תגידו, שמעתם על דבורה?
- איזה דבורה?



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 12/11/18 14:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיקי אלטמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה