דור זינגר / תקווה אורבנית |
גוף חסר רוח, צנום ומוזנח, אפור, שחור, מתנודד בחוסר תשוקה.
תהיות ואדישות, ורגישות יתר, וריקנות. בערים הגדולות, מול
השעון המתקתק וקרן האור הבהירה. כשיונה אלמונית מכווצת את
עכוזה ומתיישבת בחלקתנו, שם היא לוקחת את רגשותינו ועפה איתם
אל מחוזות עולם צבעוני. תקווה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|